מגזין ישראלי לנשים מעוררות השראה

ציונות דתית ופדיון שבויים במאה ה-16
סיפורה של דונה גרציה נשיא

בתקופה אפלה ורוויית שנאה עבור העם היהודי, קמה אישה אחת אמיצה ומעוררת השראה, אשר חרף כל הקשיים והסכנות, פעלה ללא לאות למען אחיה. דונה גרציה נשיא, אנוסה ו"ציונית ראשונה", היא דמות מופת של גבורה, נאמנות ונחישות, אשר חייה משקפים את המאבק המתמיד של היהודים לחיות בכבוד ובביטחון.

באמצע המאה ה-16, רוב העולם הכיר את שמה של דונה גרציה נשיא. אשת חיל אמיתית, יהודייה גאה שהשתמשה בהונה העצום למען עמה בלי להתנצל. אשת עסקים שניהלה חברת ספנות גדולה. ספינותיה הפליגו בכל העולם, נשאו תבלינים, כסף ויהודים שברחו מהאינקוויזיציה הספרדית.

דונה גרציה פעלה בניגוד לציפיות וחיה בגלוי כיהודייה. אישה פורצת דרך אשר עמדה מול מלכים, קיסרים, אפיפיורים וסולטנים כדי לקדם את ענייני העם היהודי כשהיא לבושה בבגדים שהיו שיא האופנה של התקופה.

Agnolo Bronzino - A Young Woman and her Little Boy - National Gallery of Art

"שמעתי מכמה יהודים פורטוגזים בדבר אשה פורטוגזית, שנמלטה ממלכות זו ברכוש גדול, שהעניק לה כוח והשפעה רבה, ופרסם את שמה במדינות אלו, וכיצד קנתה את העיר טבריה… וכי בקיץ הבא היא תבוא מקושטא עם כל משפחתה, לגור בטבריה, ועמה כל היהודים שירצו לבוא אחריה. חדשות אלה הביאו שמחה גדולה לכל היהודים היושבים בארץ-ישראל, מכיוון שאלה האמינו, שעם התיישבותם שם, חייב גם המשיח לבוא"

כך כתב פנטליאו דה אביירו בספרו ״מסע בארץ הקדושה לפרטיה״. דה אביירו, נזיר פורטוגלי, ששהה בארץ ישראל כשלוש שנים, כתב בספר המסעות שלו על אישה פורטוגזית עשירה שתמכה והצילה יהודים רבים בכספה הרב, ויש הרואים בה כאישה הציונית הראשונה – הלא היא ביאטריס דה לונה או בשמה המוכר דונה גרציה נשיא.

"מסע בארץ הקדושה לִפְרָטֶיהָ" – פנטלאו דה אביירו – ליסבון, 1721 – תיאור של מגורשי ספרד בארץ ישראל

ילדותה של "הגברת הכל-יכולה" בליסבון

דונה גרציה נשיא, או בשמה בלידה ביאטריס דה לונה, נולדה בסביבות שנת 1510 בליסבון שבפורטוגל. היא באה ממשפחה אמידה של אנוסים שנמלטו מהאינקוויזיציה הספרדית. למרות הבריחה לפורטוגל, גם שם נאלצה המשפחה להתנצר בעקבות צו מלכותי בשנת 1497.
כמו אנוסים רבים אחרים, שמרו בני המשפחה על זהותם היהודית בסתר, תוך שמירה על חזות נוצרית-קתולית כלפי חוץ. בקרב האנוסים היה נהוג להשתמש בשני שמות – שם נוצרי גלוי ושם יהודי ששימש אותם בחיי הפרטיים. בבית פנימה, ביאטריס נקראה גרציה, שם בעל משמעות זהה לשם העברי חנה.

בגיל שמונה עשרה נישאה ביאטריס דה לונה לדודה, פרנסיסקו מנדס-בנבנישתי, שהיה לא רק סוחר מצליח ומוערך בליסבון, אלא גם רבם החשאי של קהילת האנוסים. נישואיהם של ביאטריס ופרנסיסקו הסתיימו בטרגדיה בשנת 1535, עם מותו של פרנסיסקו. הוא הותיר אחריו את ביאטריס ובתם הפעוטה, אנה-ריינה (ששמה השני ריינה פירושו מלכה).
בצוואתו, הוריש פרנסיסקו את הונו לביאטריס ולאחיו, דיוגו מנדס. כך, בגיל 25 בלבד, הפכה ביאטריס מנדס לאחת הנשים העשירות בעולם, כשעליה מוטלת האחריות לניהול עסקיו המסחריים של בעלה המנוח, וכן שמירה על זהותה הדתית היהודית בסתר.

בריחה נואשת מאנטוורפן

בשנת 1536 עבר דיוגו מנדס לאנטוורפן, שהייתה באותה תקופה מרכז פיננסי חשוב באירופה. ביאטריס הצטרפה אליו יחד עם בתה אנה ואחותה בריאנדה. אנטוורפן הייתה תחת שלטון ספרדי, ולכן ביאטריס ומשפחתה נאלצו להמשיך לחיות כיהודים בסתר, מחששם מפני האינקוויזיציה.
ביאטריס החלה לרתום את משאביה האדירים לתכנון רשת מחתרתית, שסייעה למאות יהודים אנוסים להימלט מספרד ופורטוגל. חברת הספנות המשפחתית של מנדס, שהפעילה קווי מסחר בין ליסבון לאנטוורפן, הפכה עד מהרה לעורק תחבורה לא רק לתבלינים ומטילים, אלא גם לפליטים יהודים.

עם הגעתם לאנטוורפן, ביאטריס סיפקה לפליטים הנחיות ומימון כדי להמשיך את מסעם דרך האלפים עד לוונציה. שם, היא ארגנה את עלייתם על סיפון אוניות שהפליגו לאימפריה העות'מאנית, ובכלל זה לארץ ישראל.
מעורבותה של ביאטריס בפעילות חשאית זו לא נעלמה מעיני השלטונות. היא הפכה למטרה, והואשמה בהסתרת יהדותו של בעלה המנוח, פרנסיסקו מנדס, בניסיון לסחוט ממנה כספים. כדי להימנע מסחיטה נוספת, היא נאלצה לשלם שוחד עצום לקיסר האימפריה הרומית הקדושה, קרל החמישי.

בשל חיזורים רבים מצד אצילים שחפצו בבתה של ביאטריס, אנה-ריינה, היא החליטה לעקור לוונציה בשנת 1544. שם, בניגוד למקובל, המשפחה לא התגוררה בגטו היהודי, אלא שמרה על חזות קתולית וניהלה חיי חברה בקרב האצולה לאורך התעלה הגדולה.

ילדותה של "הגברת הכל-יכולה" בליסבון דונה גרציה נשיא, או בשמה בלידה ביאטריס דה לונה, נולדה בסביבות שנת 1510 בליסבון שבפורטוגל. היא באה ממשפחה אמידה של אנוסים שנמלטו מהאינקוויזיציה הספרדית. למרות הבריחה לפורטוגל, גם שם נאלצה המשפחה להתנצר בעקבות צו מלכותי בשנת 1497. כמו אנוסים רבים אחרים, שמרו בני המשפחה על זהותם היהודית בסתר, תוך שמירה על חזות נוצרית-קתולית כלפי חוץ. בקרב האנוסים היה נהוג להשתמש בשני שמות - שם נוצרי גלוי ושם יהודי ששימש אותם בחיי הפרטיים. בבית פנימה, ביאטריס נקראה גרציה, שם בעל משמעות זהה לשם העברי חנה. בגיל שמונה עשרה נישאה ביאטריס דה לונה לדודה, פרנסיסקו מנדס-בנבנישתי, שהיה לא רק סוחר מצליח ומוערך בליסבון, אלא גם רבם החשאי של קהילת האנוסים. נישואיהם של ביאטריס ופרנסיסקו הסתיימו בטרגדיה בשנת 1535, עם מותו של פרנסיסקו. הוא הותיר אחריו את ביאטריס ובתם הפעוטה, אנה-ריינה (ששמה השני ריינה פירושו מלכה). בצוואתו, הוריש פרנסיסקו את הונו לביאטריס ולאחיו, דיוגו מנדס. כך, בגיל 25 בלבד, הפכה ביאטריס מנדס לאחת הנשים העשירות בעולם, כשעליה מוטלת האחריות לניהול עסקיו המסחריים של בעלה המנוח, וכן שמירה על זהותה הדתית היהודית בסתר. בריחה נואשת מאנטוורפן בשנת 1536 עבר דיוגו מנדס לאנטוורפן, שהייתה באותה תקופה מרכז פיננסי חשוב באירופה. ביאטריס הצטרפה אליו יחד עם בתה אנה ואחותה בריאנדה. אנטוורפן הייתה תחת שלטון ספרדי, ולכן ביאטריס ומשפחתה נאלצו להמשיך לחיות כיהודים בסתר, מחששם מפני האינקוויזיציה. ביאטריס החלה לרתום את משאביה האדירים לתכנון רשת מחתרתית, שסייעה למאות יהודים אנוסים להימלט מספרד ופורטוגל. חברת הספנות המשפחתית של מנדס, שהפעילה קווי מסחר בין ליסבון לאנטוורפן, הפכה עד מהרה לעורק תחבורה לא רק לתבלינים ומטילים, אלא גם לפליטים יהודים. עם הגעתם לאנטוורפן, ביאטריס סיפקה לפליטים הנחיות ומימון כדי להמשיך את מסעם דרך האלפים עד לוונציה. שם, היא ארגנה את עלייתם על סיפון אוניות שהפליגו לאימפריה העות'מאנית, ובכלל זה לארץ ישראל. מעורבותה של ביאטריס בפעילות חשאית זו לא נעלמה מעיני השלטונות. היא הפכה למטרה, והואשמה בהסתרת יהדותו של בעלה המנוח, פרנסיסקו מנדס, בניסיון לסחוט ממנה כספים. כדי להימנע מסחיטה נוספת, היא נאלצה לשלם שוחד עצום לקיסר האימפריה הרומית הקדושה, קרל החמישי. בשל חיזורים רבים מצד אצילים שחפצו בבתה של ביאטריס, אנה-ריינה, היא החליטה לעקור לוונציה בשנת 1544. שם, בניגוד למקובל, המשפחה לא התגוררה בגטו היהודי, אלא שמרה על חזות קתולית וניהלה חיי חברה בקרב האצולה לאורך התעלה הגדולה.
קרל הגדול
ארקולה השני
ארקולה השני

השנים הסוערות בוונציה

בשנת 1549 עברה ביאטריס לפרארה, שם שליט העיר, ארקולה השני, דוכס אסטה, קיווה למשוך את נכסי המסחר של משפחת מנדס לעירו.
פרארה הייתה בית לקהילה ספרדית גדולה, שהורכבה מצאצאי אנוסים רבים מחצי האי האיברי.
בפרארה ביאטריס ומשפחתה יכלו לחיות בגלוי כיהודים בפעם הראשונה בחייהם. שם היא אימצה ביאטריס את שמה היהודי: דונה גרציה נשיא. "דונה" הוא תואר כבוד ספרדי השמור לאצולה, "גרציה" הוא המקבילה הספרדית לחנה, ושם משפחתה החדש, "נשיא", רמז לתואר המקראי שסימל מלכות ומנהיגות פוליטית.
בהתאם לתואר זה, אפילו לאחר שחזרה בגלוי ליהדותה, דונה גרציה לא נכנעה לחוקים שהגבילו את הבגדים שהיהודים הורשו ללבוש, והמשיכה להתלבש באופנתיות בסגנון החיים הגבוה אליו הייתה רגילה.

אבן זיכרון לדונה גרציה נשיא בתצפית נוף שהוקמה על שמה בטבריה במלאת חמש מאות שנה להולדתה
אבן זיכרון לדונה גרציה נשיא בתצפית נוף שהוקמה על שמה בטבריה במלאת חמש מאות שנה להולדתה

החלום הציוני הנועז

באביב 1553 עברה גרציה נשיא מוונציה לקונסטנטינופול, בירת האימפריה העות'מאנית. היא המשיכה במאמציה לסייע לפליטים שנמלטו מחצי האי האיברי, תוך שחרור יהודים שנפלו בשבי שודדי ים. בנוסף, היא ייסדה ישיבה שנקראה "האקדמיה של הגברת", ובית כנסת שנקרא "בית הכנסת של הסניורה".
בשנת 1556 היא אף יזמה חרם על נמל המסחר החשוב אנקונה, זאת לאחר שהאפיפיור התעלל ביהודים פורטוגזים שחיו שם, ואף הוביל לשריפתם של 24 מהם על המוקד.
בביתה שלה, דונה גרציה גילתה נדיבות יוצאת דופן, כאשר אירחה ארוחות שסיפקו מזון לכמעט מאה אנשים רעבים מדי יום.

מותה של אגדה

לבה של דונה גרציה תמיד היה נתון לארץ ישראל. בשנות ה-1560, גרציה נשיא ואחיינה, יוסף נשיא, ששירת בחצר הסולטן, ביקשו להקים התיישבות בטבריה במטרה ליצור מקום מקלט ליהודים. הסולטן סולימאן המפואר העניק ליוסף נשיא אישור ליישב את טבריה, ובשנת 1566 כבר חיה שם קהילה יהודית משגשגת.
דונה גרציה נשיא אף העבירה את שרידי הוריה ובעלה המנוח מפורטוגל לישראל לקבורה מחדש. אף על פי שההתיישבות שעזרה לבנות בטבריה הצטמצמה לכמה משפחות בלבד, היא הטביעה חותם בל יימחה במאמץ להחזיר יהודים לארץ ישראל. כיום, מלון ומוזיאון "דונה גרציה" ממוקמים בטבריה ומקבלים את פני המבקרים בארץ שאליה היא כמהה לשוב.
דונה גרציה נשיא נפטרה בשנת 1569. לאחר מותה, כתב המשורר המפורסם סעדיה לונגו שיר הלל לזכרה בשם "דונה גרציה מבית נשיא", והשווה את הכאב על אובדנה לכאב על חורבן בתי המקדש בתשעה באב.

 

מורשתה של דונה גרציה

דונה גרציה, נחשבת לגיבורה של העם היהודי, הייתה אישה שבחרה לפעול בזמן שיהודים רבים נשרפו חיים על המוקד. נאמנות בלתי מתפשרת לעם היהודי הפכה את דונה גרציה להתגלמות של התמדה בגלות, והזכירה לעמנו שהוא ישוב יום אחד כיהודים חופשיים וגאים לארץ הקודש.

דונה גרציה פעלה רבות למען היהודים והיישוב היהודי, ועל כן זכתה לכינוי "הציונית הראשונה". חשוב לציין כי במאה ה-16, הרעיון הציוני טרם נולד בעולם, והוא עתיד לעלות לתודעה רק במאה ה-19 על ידי בנימין זאב הרצל. דונה גרציה יישמה למעשה את רעיון הציונות המעשית, בתנאים ובאמצעים שעמדו לרשותה, כשלוש מאות שנים קודם לכן.

השקר הקדוש

במשך שנים, דונה גרציה נתפסה בעיניי כדמות גיבורה מסתורית ומעט מאוד היה ידוע לי עליה. אולם, ככל שהעמקתי לחפש ולחקור אודותיה, גיליתי שדמותה המרשימה של דונה גרציה נשיא, או בכינויה "לה סניורה", הגברת הכל-יכולה בעולם רווי שונאי ישראל, סיקרנה לא רק אותי, האישה החשובה היוותה השראה לסופרים וסופרות רבים, ורשימת הספרים שנכתבו עליה בשפות השונות ארוכה מאוד. מצאתי ארבעה ספרים בעברית הניתנים לרכישה בפרינט וגם בדיגיטל.

תמונת נושא של קבוצת הווצאפ: מאירים את היום שהיה

מאמר באדיבות יאיר קליין מחבר הפינה: ״מאירים את היום שהיה״
הקישור להתחברות לקבוצה בווצאפ: https://did.li/Brighten-up-the-day

אהבתם את הכתבה? שתפו עכשיו ברשתות החברתיות

תפריט נגישות

Scroll to Top