מגזין ישראלי לנשים מעוררות השראה

יפית ג׳פרי | האגרוף שהפך לחיבוק

ראיון עם מתי גילעד

היא חיה על כף קוטג' ביום, נגעלה מהגוף שנפרץ שוב ושוב, ונלחמה ב"ג'פרי" – השריון הקשוח שבנתה כדי לשרוד אב סוחר סמים ופגיעה מינית. היום, כשהיא חובטת בשק האגרוף ובוכה מאושר מול שלושת ילדיה, יפית ג'פרי כבר לא מפחדת. סיפור על אישה שהפכה את הגיהינום שלה למפת דרכים עבור אלפי נשים אחרות.

יש רגעים בחיים שהם לא רק זיכרון, הם צריבה פיזית בבשר. עבור יפית ג'פרי, היום בת 41 מאור יהודה, הרגעים האלו נולדו בבית שבו המילה "שגרה" הייתה שברירית והמילה "מוגנות" הייתה מושג מעולם אחר. במקום שבו ילדות אחרות למדו מהו ביטחון, יפית למדה איך בונים חומות. בזמן שחברותיה לכיתה שיחקו בבובות ותכננו את המחר, יפית למדה להיות לביאה בודדה – כזו שסופגת את מהלומות החיים בשקט, כדי שאף אחד אחר לא ייפגע.

הסיפור שלה מתחיל באור יהודה, בצל אב עבריין שבילה כמעט 15 שנה מאחורי סורגים. המפגשים איתו לא נערכו בגינה הציבורית, אלא בחדרי ביקורים קרים בבתי כלא. "אבא לא היה בבית, והמעט שקיבלתי בביקורים בכלא היה עבורי עולם ומלואו," היא משחזרת בקול שרועד מהתרגשות. "לא הייתי משנה דבר ולא הייתי רוצה להיוולד למשפחה אחרת. הבחירה שלי בחיים והלמידה שלי מהילדות עיצבו את מי שאני היום".

אבל המחיר של הילדות הזו היה אובדן התמימות המוקדם מדי. בגיל שש, גופה נפרץ על ידי  פדופיל. בגיל 15, כשעבדה כמלצרית כדי לעזור בפרנסת הבית, הוטרדה שוב. העולם החיצון פלש פנימה ללא רשות, ויפית, ילדה-בוגרת, פיתחה מנגנון הגנה של שריון אטום ורצון לספוג הכל במקום אמה, "העיקר שהיא תהיה מאושרת".

הבור בתל השומר: כשהגוף הופך לאויב

כשנפש של ילדה אינה יכולה להכיל את הכאב והפגיעה, היא מחפשת דרך להשיג שליטה. עבור יפית, השליטה הגיעה דרך צמצום הגוף. בגיל 13 התפרצו הפרעות אכילה קשות – בולמיה שהפכה לאמצעי הישרדות. "הפרעת אכילה היא לא הבעיה, היא התוצאה," היא מסבירה היום מתוך ניסיונה כמטפלת. "זה כלי שבחרנו לברוח אליו. חוסר הקשבה לקול הפנימי שרוצה לצאת, כשאנחנו בוחרות להשתיק אותו דרך אוכל, צום או הקאה".

בגיל 16 הגיע האשפוז הראשון, ואחרי השירות הצבאי היא חזרה לאשפוז מבוגרים ממושך בבית החולים תל השומר. אלו היו שנים של חיים בין כתלים לבנים, שנים שבהן גופה הלך ונעלם. "הייתי חיה על כף קוטג' ומלפפון אחד ביום," היא נזכרת בימים ההם, ימים שבהם נשמתה צרחה דרך הבדידות והרעב המכלה. היא חפרה לעצמה בור עמוק וברחה אליו בכל פעם מחדש. "כל הזמן הייתי 'ג'פרי', ולא העזתי להתחבר לשם הפרטי שלי. ג'פרי שמפחדת להראות את ה'אני' האמיתי שלה כי ככה הצלחתי לשרוד. מתוך מאה אחוז של ראייה, 99 אחוזים היו חושך מוחלט ורק אחוז אחד של אור – אבל זה היה האור שגרם לי לבחור בחיים ולהכיר את יפית האמיתית".

ההבנה שהיא מפסידה במלחמה הגיעה דווקא מהמקום הנמוך ביותר. "היו שתי אפשרויות על השולחן: או שאני מסיימת את חיי, או שאני יוצאת למסע להכיר את יפית. ההבנה שאני צריכה לשחרר את כל הסביבה שלי ולצאת למסע כשאין לי כבר מה להפסיד, גרמה לנשמה שלי לצרוח. לאט לאט הגוף הפסיק להיות רק כלי קיבול לכאב, ואפשרתי לנשמה לנתב את הדרך".

הנס של הגר: החיבוק ששינה את חוקי המשחק

השיקום האמיתי החל כשיפית פגשה את הגר, בת זוגה בשמונה השנים האחרונות. זה לא היה סיפור אהבה פשוט; יפית לא ידעה איך לעכל את הטוב שהגר הביאה איתה. היא חיפשה את ה"בום", את הרע שמוכרח להגיע. "הגר נלחמה עליי שאעבור טיפולים ואשתקם," יפית מספרת. "הייתי הכי כנה מולה, ביקשתי ממנה לאהוב אותי ממקום של ידידות ולא מזוגיות. הסברתי שאני במסע של למידה לאהוב את מה שחשבתי שאני שונאת. אבל הגר בחרה להישאר שם. להקשיב, לתת לי להרגיש בטוחה בזמן שלי ובקצב שלי. היא גרמה לנשמה שלי להרגיש מוגנת".

למרות התפרצויות החרדה והבכי, הגר נותרה נוכחת. "החיבוק שלה גרם לגוף שלי להשתחרר, לצלול ולהרגיש. דרכה הבנתי כמה מגיע לי טוב. לאט לאט נפתחתי בפניה בביטחון והיא לרגע לא היססה. היא ראתה אותי כפי שאני, בלי מסכות. היא חלק בלתי נפרד מההחלמה שלי". יחד, הן הביאו לעולם שלושה ילדים משותפים, והבית שלהן היום הוא התיקון הגדול ביותר שיכלה לבקש. "אני אמא לביאה בכל מה שקשור לילדים שלי. אני רוצה לדעת כל דבר, גם אם זה אומר לקחת חופש מהעבודה ולהיות נוכחת עבורם. אין קשה, יש מאתגר".

 

האגרוף שמשחרר את הנפש: קיקבוקסינג כתרופה

כיום יפית היא מאמנת רגשית בשיטה ייחודית – קיקבוקסינג בשילוב התת-מודע. היא מחברת בין העבודה הפיזית העצימה לבין המקומות הכואבים ביותר בנפש. בזירה שלה, הכפפות הן לא כלי לפגיעה, אלא אמצעי לביטוי. "כאן האגרוף תופס מקום של הבעה עצמית. הדופק עולה, האנרגיה בחדר משתנה. אני יודעת מתי ללחוץ, במיוחד כשהן מרגישות בטוח לצרוח ולבכות. אני מלמדת אותן שמותר לבכות – זה משחרר, והפעם נבחר לעשות זאת לא מתוך קורבנות, אלא מתוך עוצמה. מהר מאוד הבכי הופך לחיוך, והשאלה היא לא 'למה זה קרה', אלא 'מה התפקיד שלי כאן' ומה אני מוכנה לעשות כדי לצמוח".

היא מטפלת בנשים שעברו תקיפה מינית, חרדות וטראומות – מקרים שהיא מכירה מקרוב מדי. "במהלך הטיפול החלטתי שאני חושפת הכל ולא מפחדת לדבר. כל החיים נגעלתי מעצמי, וגם גועל הוא רגש – רק בחרתי להפוך את הגועל להתרגשות. בכל פעם שדיברתי על משהו בקול רם, גם שמעתי אותו והפנמתי. לחשתי לעצמי מחדש את מה שלא העזתי לומר. הגוף עבר תהליכים של כאב, וכל יום עוצמת הכאב פחתה. בחרתי להתרגש מחדש בכל פעם שהכאב דעך. הבנתי שהצלחתי – לא במלחמה, אלא מתוך חמלה".

הבושה עוברת צד

יפית משיקה בימים אלו ספר חדש ויוצאת עם הרצאה שחושפת את סיפור חייה לעולם. עבורה, השתיקה היא האויב הגדול ביותר. "מה שעברתי בגיל שש עברו עוד נשים מאותו אדם. הן בחרו לחיות עם השתיקה, אני בחרתי לדבר ולהפוך את הקול שלי לשלהן. היום, כשאני משתפת במדיה, אני מקבלת מבול של טלפונים מנשים בגילאי 50 ו-60 פלוס שפעם לספר היה עבורן בושה גדולה. זה שהן בחרו לשתף אותי – זה הניצחון שלי. ניצחון אינו מושג בקרב, כי בקרב אנחנו מפסידים מול עצמנו. הניצחון הוא שדיברתי ולא פחדתי".

כשהיא מביטה היום בעיניהן של נשים עם הפרעות אכילה, היא לא רואה בהן "חולות", אלא נשים שזקוקות להקשבה. "צריך לברך על הכלי הזה שנקרא הפרעת אכילה ממקום אחר. בכל פעם שיש דחף לבולמוס, צריך ללמוד לעצור ולהבין – מה שלח אותנו לשם עכשיו? זה יכול להיות ריח שזרק אותנו לעבר. כשלומדים להבין מאיפה הדברים מגיעים, זה חופש נשמתי. להגיד תודה שזכינו בסימנים האלו שיודעים להעיר אותנו לזה שמשהו קרה ולא שמנו לב אליו".

בסוף כל אימון, כשהזיעה מתייבשת והשקט חוזר לחדר, יפית חוזרת לאותה ילדה קטנה מאור יהודה. אם הייתה יכולה לחזור בזמן, היא הייתה מחבקת אותה חזק. "הייתי אומרת לה: אל תפחדי. את שליחה שיוצאת למסע שבסופו תחזירי לאנשים את חייהם. בסוף, את תאהבי את יפית ג'פרי".

והיא אכן אוהבת. והאהבה הזו היא האור שמנחה היום אלפי נשים אחרות בדרך אל החופש שלהן.

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות >>

 

גם את יכולה להיות כאן!

הכתבה שקראת עכשיו היא לא פרסומת, אלא סיפור חיים שנכתב, נערך ופורסם כחלק משירות בתשלום של מגזין סטמפה.
האפשרות לפרסום כתבת מיתוג אישי בסגנון סטוריטלינג-עיתונאי פתוחה לכל אישה שמבקשת
לספר את הסיפור שלה בצורה מכבדת, חכמה ועמוקה.
את לא צריכה להיות אושיית רשת או אישיות מפורסמת. זה לגמרי לא תלוי במספר עוקבים או ב״מעמד״ – רק ברצון שלך להשאיר חותם.

אם גם לך יש סיפור, דרך, או עשייה שראויה להישמע – אנחנו כאן בשבילך.

נשים מעוררות השראה – כתבות שער

מוסיקה ככלי חיים: הסיפור של עופרה כהן

עופרה כהן, מוזיקאית ואמא לילד עם צרכים מיוחדים, גילתה כיצד מוזיקה ככלי טיפולי יכולה לשנות חיים. מהתחלה אישית כואבת – לשליחות חינוכית וחברתית שמשלבת עשרות ילדים עם מוגבלויות בפרויקטים מוזיקליים חדשניים.

קרא עוד »

תפריט נגישות

Scroll to Top