מגזין ישראלי לנשים מעוררות השראה
צילה סיבוני - תמונה רחבה

"הבן שלי הציל חבר עם סטירה תחת אש – עכשיו אני יוצאת להעיר את העולם": סיפורה של צילה סיבוני

סמ"ר נאור סיבוני הי"ד נלחם בגבורה עילאית בנחל עוז, לא לפני שהחזיר חבר למציאות בעיצומה של התופת. כעת, אמו צילה מנצחת את הביישנות, עולה על במות, ומעניקה לכולנו "סטירה" של אהבה ואמונה שמנפצת את החושך ומקרבת את הגאולה.

במשך שנים ארוכות העדיפה צילה סיבוני ממושב גילת להישאר מאחורי הקלעים. כעובדת מסורה בארגון שירות התעסוקה, היא תמיד דחפה אחרים לקדמת הבמה, העניקה להם את הזרקור, ונמנעה בעצמה מאור הזרקורים. אך לחיים יש תוכניות נסתרות משלהם. מאז השבעה באוקטובר, הבמה הפכה למזבח השליחות שלה.

צילה סיבוני - תמונה ראשית

מי שהתקשתה בעבר לדבר בפני קהל, עומדת כיום מול מאות חיילים, בני נוער ומנהלים. היא מדברת ברהיטות, בעוצמה ובאמונה שמרעידה את הלבבות. היא עושה זאת לבדה, בכוחות עצמה, כדי להפיץ את האור של בנה. מדובר בסמ"ר נאור סיבוני הי"ד, שנפל בגבורה עילאית בבסיס נחל עוז.

מגולני באהבה: החיוך שהסתיר מנהיגות

נאור, רק בן 20 וחצי בנופלו, היה לוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני. "ילד מצחיק, שובב כזה, מלא אור", מתרפקת צילה על זכרו של בנה, שהיה ספורטאי ברמח אבריו ואוהד שרוף של מכבי תל אביב. נאור לא אהב לשבת ללמוד, אך בזכות מחנכת שלא ויתרה לו ונחישות פנימית יוצאת דופן, סיים את התיכון עם בגרות מלאה.

כשניצב בפני גיוס, חלם על מג"ב בעקבות אחיו הבכור, אך קצין המיון שיבץ אותו לשריון. עם החיוך הכובש שלו, הצליח נאור לשכנע את הקצין לוותר על שריון, ובחר בגולני, כמו דודו מוטי. הוא המתין ארבעה חודשים, התגייס במרץ 2022, ועבר את המסלול המפרך ללא שמץ של תלונה. כל זאת מתוך אהבה עצומה לחבריו ולכומתה החומה.

בשבת השבעה באוקטובר, בשעה 06:29, כשהארץ רעדה, רץ נאור עם חבריו למיגונית בנחל עוז. מחציתם היו לבושים על אזרחי ומחציתם במדים. בסרטונים האחרונים מאותם רגעים הוא עוד נראה מחייך. אך בתוך עשר דקות, החיוך התחלף בהבנה עמוקה של גודל האירוע. כשאחותו חייגה אליו בדאגה, הוא ענה לה בקור רוח: "לא להתקשר עכשיו, הכל טוב", והעביר את מכשיר הטלפון למצב טיסה כדי שלא יסיח את דעתו.

נאור סיבוני היד - גבורה בנחל עוז

הסטירה שעוררה לחיים תחת אש

בשעה 06:45 נאור כבר היה על מדים, חגור בציוד מלא, ויצא אל התופת. נחיל של כ-300 מחבלים הסתער על המוצב. נאור היה הראשון לזהות את הסכנה, והזהיר את חבריו מבעוד מועד. בתוך הכאוס הנורא, בלטה תושייתו כמנהיג דגול. כשהבחין באחד מחבריו לפלוגה שאיבד את עשתונותיו מרוב פחד, נאור לא היסס. הוא סטר לו קלות כדי לעורר אותו ואמר לו להתאפס. החבר אכן התעורר והתעשת במהירות.

נאור קיבל פקודה להתמקם באזור הצפוני של המוצב, ונלחם מתוך המיגונית בגבורה פנומנלית, כשהוא מחסל מחבלים ומגן בגופו ובנשקו על חבריו. הקרב העיקש נמשך עד שכדור שנורה מבעד לחריצי החומה שבגבול פגע בו, ונאור נפצע באורח קשה. אותו חבר שקיבל ממנו את הסטירה המעוררת, היה זה שמשך אותו תחת אש בחזרה לתוך המיגונית. במשך שעות שכב נאור פצוע, בעוד חבריו מנהלים קרב הירואי, עד שהמחבלים השליכו רימונים לתוך המיגונית.

"הייתי באמונה יוקדת עד יום שלישי בלילה שאני אמצא את נאור בחיים. הייתה לי הרגשה עמוקה שנגיע אליו. ביום שלישי, עוד לפני שהצבא דפק בדלת, הנשמה של אמא כבר הבינה. ידעתי שאם הוא היה פצוע או חטוף, הייתי מרגישה את זה בנימי נפשי."

במשך ארבעה ימים ארוכים וקורעי לב, מהשבעה באוקטובר ועד ה-11 באוקטובר, חיפשה משפחת סיבוני את נאור לבדה. הם עברו בין בתי חולים בכל רחבי הארץ, סרקו רשימות פצועים ותמונות, והפכו כל אבן. במקביל, הם הקימו חמ"ל אנושי בביתם שבמושב גילת, עד שהגיעה הבשורה המרה מצה"ל.

צילה סיבוני - הפטיו של נורי

מהמשבר הרוחני אל מפעל של חסד

צילה, כאישה מאמינה, חוותה בימי השבעה שבר רוחני עמוק. "היה לי כעס נוראי", היא מודה בגילוי לב יוצא דופן. "אמרתי לבורא עולם, איך יכולת לעשות לי דבר כזה? הרי אני הולכת איתך יד ביד, שומרת ומאמינה!". הכעס לא גרם לה להרים ידיים או להפסיק להתפלל, אלא להיפך. הוא הוליד שיח נוקב וישיר עם השמיים.

התובנה היהודית העמוקה הזו חוללה מהפך תודעתי אצל צילה. היא הבינה שנאור סיים את תפקידו המדויק בעולם, וכעת תפקידה שלה הוא להמשיך את האור שלו. את מסע ההפצה המרשים שלה התחילה צילה לבדה, ממש מהבית. יחד עם משפחתה היא בנתה בחצר הבית במושב גילת חדר הנצחה אינטימי ("הפטיו של נורי"), שם החלה לארח קבוצות קטנות.

מה שהתחיל במפגש מצומצם בחצר הפך במהרה לזרם אדיר וכובש לבבות. מקום עבודתה בשירות התעסוקה ביקש ממנה להגיע ולספר על נאור בכנס מנהלים. בהתחלה היא עוד הקריאה מהדף, אך לאט לאט הורידה אותו. היום היא כבר מופיעה באופן טבעי לחלוטין מול מאות אנשים בכל הארץ, ומביאה איתה רוח חיובית יוצאת דופן שמשנה חיים של שומעיה.

צו החיים: לתרגם את הכאב לעשייה מלכדת

כדי למסד את הטוב הזה, פתחה צילה עמותה רשמית. כל ההכנסות והתרומות שמגיעות מההרצאות מוקדשות למטרה אחת ויחידה – סיוע לחיילים נזקקים. רק לאחר נפילתו, גילתה המשפחה כי נאור עצמו עשה מעשי חסד עצומים בסתר. הוא דאג לחיילים בודדים, קנה ציוד מכספו לחברים שהיו זקוקים לכך, ונלחם בחרמות חברתיים כשהוא מחבק את "השקופים". הוא הסתיר את מעשיו בצניעות יתרה כדי לא להביך איש.

הפירות של מפעל החיים שבנתה צילה בעשר אצבעותיה כבר נראים בשטח. תלמידי תיכון רבים ניגשים אליה בדמעות בתום ההרצאות ומצהירים "בזכות הסיפור של נאור, החלטתי להתגייס לשירות קרבי". קצין צעיר, שהיה בעיצומו של קורס קצינים מפרך ושקל לפרוש בשל הקשיים, שמע את הרצאתה, קיבל כוחות מחודשים וסיים את הקורס בהצלחה.

דווקא בגלל העשייה העצמאית והענפה שלה והיכולת שלה לגעת בהמונים, החליטה צילה לאחרונה לעשות צעד נוסף. היא הצטרפה לפורום "צו החיים", המאגד משפחות שכולות, פדויי שבי ופצועי צה"ל, במטרה לחזק את הזהות היהודית והאחדות ההדדית בעם. עבור צילה, הפלטפורמה הזו היא דרך נוספת להמשיך ולתרגם את ערכי החסד והמסורת לעשייה לאומית.

"בסוף, זה מה שנשאר בעולם הזה, המעשים הטובים והאמונה שלנו. אני הייתי אמא שמאפשרת, שקוראת את נאור בעיניים והייתי בשבילו בכל רגע נתון. עכשיו, האמונה נותנת לי את הכוח להבין שאני מסוגלת לעשות הכל. ושמהחושך הגדול ביותר – אנחנו נצמיח את הגאולה."

הסיפור הזה חייב להגיע לכל לב – עזרו לנו להפיץ את האור ושתפו את הכתבה:

צילום: באדיבות המשפחה
איציק כהן תקשורת ויח"צ: 052-6677570

תפריט נגישות

Scroll to Top