הבסיס המדעי לאהבה נצחית
האם אהבה נצחית היא רק אגדה, או שמא קיים בסיס מדעי להתמדה בזוגיות לאורך שנים?
בעידן שבו כמחצית מהנישואין מסתיימים בגירושין, רווחת ההנחה כי האהבה לא אמורה להימשך לנצח. נשאלת השאלה, מה המפתח שגורם לאהבה להחזיק מעמד? מהו אותו כוח ממגנט שמקרב או מרחיק את הזוג אחד מהשני? ואיך שומרים על הזוגיות גם כשהתשוקה דועכת?
כבר עשרות שנים חוקרים רבים עוסקים במתן מענה לשאלות הללו. לאחר שעקבו אחרי זוגות רבים מצאו כי בזוגיות ארוכת שנים, האהבה הזוגית כפי שהיא נתפסת בתחילת הקשר, כמעט תמיד מתפתחת ומשתנה. ועם השנים, הזוגיות מקבלת צורה שונה מהצורה שאפיינה אותה בתחילת הדרך.
כתבה: רונית כהן-זמורה, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית
שני פנים לאהבה
אהבה, אומרים החוקרים, היא רגש הנושא עימו כמיהה עזה לאיחוד עם האחר. רגש זה עובר אבולוציה ככל שמתקדם הקשר. "אהבה נלהבת" למשל, מה שאנו מכירים בתור "שלב ההתאהבות", מאפיינת את השלב הראשון של הזוגיות. היא באה לידי ביטוי במשיכה עזה, בתשוקה לוהטת שיוצרת לעיתים אובססיביות כלפי בן הזוג, במחשבות ופנטזיות חודרניות, שמסיחות את דעתו של האוהב מכל שאר העולם.
מחקרים מראים כי אהבה זאת עשויה להימשך רק עד 24 חודשים, ואולי טוב שכך, שכן לאורך זמן היא מפריעה להתמקד במשימות יומיומיות. יחד עם זאת, חשוב לשמור עליה לאורך זמן כי היא חשובה לבריאות ושמירת היחסים לטווח ארוך. לעומת זאת, אהבה נלוות או מלווה היא אהבה המובעת בחיבה עמוקה ורמה גבוהה של יחסי חברות כלפי מישהו שחיינו השתלבו אתו. זוהי אהבה של חברים קרובים שיש להם דאגה אמיתית האחד כלפי השני. זוהי אהבה מנחמת שנמצאת שם עבור הזוג ובאה לידי ביטוי באמון ובאינטימיות גבוהה.
בן זוג שחיי באהבה נלוות, יודע פחות או יותר מה מעניין את הצד השני, מה חשוב לו או לה. בני הזוג לא חייבים אחד את השני כדי לדעת מי הם ולכן הם גם לא זקוקים להרבה דיבורים. הם כמו שני נגנים המנגנים מנגינות עצמאיות ומצליחים ליצור יחד הרמוניה של ניגודים. הסכנה של אהבה זו היא ההתרגלות ואיבוד העניין. כלומר, לקיחה של הצד השני כמובן מאליו.
מודל ההתרחבות העצמית
הבסיס המניע אנשים ליצור קשרים נובע מהרצון להרחיב את תחושת העצמי שלהם באמצעות יצירת קשרים חדשים שבעזרתם הם מקבלים גישה למשאבים של אחרים, נקודות מבט שונות והרחבה של ידע. נקודת מוצא זאת מהווה את היסוד שמניע את היחיד ליצור קשר זוגי. ההתרחבות זו מאפשרת לפתח את המורכבות ההכרתית על ידי גילוי תחומי עניין וסקרנות חדשים, שמעניקים לכל צד מבט אחר על החיים.
מניעים אלו נקראים "מודל ההתרחבות העצמית". לפי מודל זה, כשאנשים מפתחים מערכות יחסים חדשות, הם מתייחסים לאחרים כאל חלק מעצמם או שלוחה שלהם. תחושה זאת בתוך מערכת היחסים צפויה להגביר את המשיכה העזה לבן הזוג, והיא אחראית ליצירת אהבה נלהבת. אולם לאורך זמן ההזדמנויות להתרחבות בתוך מערכת היחסים מתמעטות והאהבה הנלהבת צפויה לרדת, על אף שהאדם עשוי להמשיך להרגיש קרוב לבן הזוג.
לכן במערכת יחסים ארוכת טווח, בה הזוג נמצא בשלב אהבה נלוות, הוא צריך לשמור על התחושה כי ההתרחבות עצמית עדיין קיימת ותורמת לקשר. אחת ההזדמנויות להתרחבות עצמית של הזוג ולהשפעה חיובית עם היחסים היא הבאת ילדים ונכדים. קיימות גם דרכים נוספות להתרחבות עצמית הקשורות לרווחה ולאושר האישי של כל אחד מבני הזוג, כלומר לתת תחושה שכל אחד מבני הזוג מרגיש כי הזוגיות אינה חונקת אותו ומאפשרת לו להגשים את עצמו.
החוקרים מוסיפים וטוענים שקיום יחסי חברות קרובים, בהם הזוג חש נוח לשתף את השני באירועים בחייו, מהווים מקור להתרחבות עצמית של כל אחד מבני הזוג. על הזוג לדעת, כי מה שנכון להיום בזוגיות עשוי להשתנות מחר בשל שינויים אישיים, זוגיים וחברתיים, שמהווים תהליך טבעי בכל מערכת יחסים. על בני הזוג להיות ערים לכך ולגלות בתגובה יצירתיות ביחסיהם. אין מקום לחשש, כי בדרך כלל אין צורך בשינויים גדולים, אלא רק בשינויים קטנים להגברת המשמעות של חוויות אהבה חדשות הנשענות על חוויות ייחודיות קודמות בחייהם של בני הזוג. זאת, על ידי יצירת פעולות חדשות ומרגשות המערבות ומקדמות התרחבות עצמית של כל אחד מהם.
שמירה על הניצוץ: טיפים מעשיים לזוגות
לא כל פעילות זוגית משיגה את המטרה זאת – קיימים זוגות המקיימים פעילות קדחתנית היוצרת אשליה כי הם עושים דברים רבים ביחד, אבל מתחת לפני השטח מבעבעת תחושה של שעמום ויאוש. לא מספיק לבצע פעילויות מהנות ומעניינות, כמו סופשבוע רומנטי, שחזור הדייט הראשון וכדומה. בני הזוג חייבים להפגין נוכחות באירועים אלו. הדבר דומה ללהקה שמאלתרת על הבמה – בני הזוג צריכים לגלות קשב רב אחד לשני, כדי לשמור על הרמוניה חדשה. הם צריכים למצוא להוסיף זווית ראייה חדשה שמתאימה למצב העדכני של היחסים.
איך עושים זאת?
זוג הרוצה להמשיך בזוגיות מתוך בחירה אמיתית צריך להאמין כי הוא יכול לתת דחיפה למערכת היחסים ולהוציא אותה מהשעמום. הדרך הקלה ביותר ליישום בחיי הזוג היא הגישה של ראיית "חצי הכוס המלאה". לפי גישה זו רואים ומעריכים את ההתנהגויות החיוביות של בן או בת הזוג ולא מתייחסים להתנהגותם כדבר מובן מאליו. נותנים דגש למעשים שיש בהם השקעה וראיית האחר. לדוגמה, אם בן או בת הזוג יזמו בילוי משותף, הראו חיבה או הפגינו דאגה, יש להראות להם ששמנו לב לכך ואהבנו את ההתנהגות הזו. התייחסות זו עוזרת להתגבר על ההטיה השלילית הטבעית שיש לנו שבה נוטים להתמקד במה שלא בסדר. ניתן לשלב דרך זו עם עזרה הדדית, התחשבות אחד בצרכי השני, הענקת חום, פינוק ואדיבות כלפי השני.
אמנם אהבה נלהבת מתניעה את היחסים, צובעת אותם בוורוד ומחברת בין הזוג, אבל ההתפוגגות שלה היא תהליך טבעי. אין לחשוש מכך, מאחר שהיחסים לובשים צורה שונה. היחסים עוברים לשלב של אכפתיות, דאגה, ביטחון וידיעה שהאחר נמצא שם בשבילי. יחד עם זאת, יש לתת את הדעת כי ההתרחבות העצמית הזאת אינה תרופת פלא לכל תחלואי היחסים. היא אמנם מהווה אחד מהמפתחות להצלחה ארוכת טווח של היחסים, אך היא אינה עומדת בפני עצמה ותלויה בגורמים נוספים כמו רווחה אישית וזוגית, סיפוק זוגי ואהבה עצמית.
הערה חשובה: המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי.
רונית כהן זמורה, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית
https://www.ronitzmora.co.il/
כתוב את הכותרת כאן
המאמר יכול לעזור להורים נוספים, שתפי אותו ברשתות החברתיות