STAMPA
מגזין ישראלי לנשים מעוררות השראה
לוגו סטמפה

שולמית שמיר: מחתרת, אהבה ומדינה.

שרה לוי נולדה בבולגריה ב-ג׳ באייר שנת תרפ״ג (19 באפריל 1923). בנערותה, הצטרפה לתנועת בית”ר וחלמה לעלות לארץ ישראל. בגיל 18, עלתה שרה לוי ארצה לבדה. לאחר חודש בים היא הגיעה לארץ ישראל. לדבריה “שיט תענוגות זה לא היה”.

שרה לוי נעצרה לראשונה על ידי הבריטים ונשלחה לעתלית. לאחר שחרורה, הגיעה לתל אביב והתגייסה ללח״י, שם קיבלה את השם המחתרתי “שולמית”, שהפך לשמה הראשון. בלח”י, פילסה שרה לוי את דרכה לבדה והשתתפה במספר פעולות משמעותיות.

1

יצחק שמיר, “מיכאל”, ממנהיגי המחתרת, זיהה את הצעירה שפעלה באומץ ובנחישות, והזמין אותה לשמש כמקשרת האישית שלו. “באותה תקופה”, סיפרה, “הוא הסתתר כל הזמן, והבריטים חיפשו אותו נואשות. בסיכון רב, הייתי באה אליו בבוקר, ומעבירה בפתקאות מסרים ממנו לחברים. בערב, הייתי מחזירה מסרים מהם אליו”.

“זה היה תפקיד מאוד חשוב”, היא אמרה. “להיות מקשרת, זה אומר להיות כמו מכונה שמחזיקה את הכל. הייתי יודעת כל הזמן איפה הוא נמצא”.

שולמית שמיר

בעידודם של הרב משה צבי סגל (לוחם מחתרת), מראשי לח”י, והרב אריה לוין, הקשרית האמיצה והמפקד הנערץ מיסדו את היחסים המיוחדים ביניהם, ונישאו בחתונה קטנה ומחתרתית שעודדה חברים נוספים להקים בתים. ר’ אריה ואשתו הובילו את הזוג לחופה, והצדיק הירושלמי ערך את טקס הנישואין.

לאחר לידת בנם הבכור יאיר, נעצרה שולמית על ידי הבריטים. במאסר, היא שבתה רעב כדי שתשוחרר לגדל את יאיר. בהתערבותו של ר’ אריה, שולמית הפסיקה את השביתה למען הילד.

4

לאחר קום המדינה, נולדה בתם הצעירה, גלעדה. יצחק ושולמית המשיכו בפעילות למען המדינה. יצחק שירת בתפקיד בכיר במוסד, ולאחר מכן הצטרף לחיים הפוליטיים כחבר כנסת, כיו”ר הכנסת וכראש הממשלה.
לאורך כל השנים, שולמית עמדה לצידו של בעלה בנאמנות ובאהבה, ובמקביל עסקה בפעילות ציבורית ענפה שתרמה למדינה ולחברה. בין היתר, היא פעלה למען טיפול במשפחות שכולות, ייסדה את חוג ידידי בית החולים “אסף הרופא”, לימים “שמיר”, הקימה את המועצה לשלום הזקן, ופעלה לחידוש היחסים הדיפלומטיים של ישראל עם בולגריה. על פעילותה זו, קיבלה ממשלת בולגריה אות הוקרה על חלקה בחידוש היחסים בין שתי המדינות.

נכדתה, מיכל, מסכמת: “אישה קטנה בקומה אך גדולה ברוחה, חכמה, מלאת חיים ושמחה, הייתה אהובה על כל מכריה.

שולמית נפטרה בביתה, בכ”ז תמוז תשע”א (29 ביולי 2011), בגיל 88. היא השאירה אחריה מורשת של אומץ, אהבה ותרומה למדינה. כשסיפרו לאלוף נעוריה, יצחק שמיר, שהיה מאושפז במוסד סיעודי, כי אהובתו המקשרת הלכה לעולמה, הוא הזיל דמעה לאחר זמן רב שהוא לא מגיב לסביבה. כמעט שנה לאחר פטירת אשתו, הצטרף אליה ועל מצבתם בהר הרצל נכתב: “מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת*.

3

 * משפט מתוך שירו של אברהם שטרן (יאיר) “חיילים אלמונים”. הכוונה ב”שורה” היא שורת לוחמי הלח”י (או האצ”ל לפני כן), כלומר אי אפשר לעזוב את הארגון, אלא בדרך המוות בשדה הקרב – בהקרבה עצמית מוחלטת למען השגת המטרה.

מאמר מאת יאיר קליין מתוך הפינה: ״מאירים את היום שהיה״
הקישור להתחברות לקבוצה בווצאפ: https://did.li/Brighten-up-the-day

הערת המחבר: המאמר נכתב מדברים ששלחה לי מיכל דיאמנט, הנכדה של שלומית.

אולי יעניין אותך לקרוא גם על:
שולמית כהן-קישיק: המרגלת שלנו בלבנון

כתוב את הכותרת כאן

יש לך סיפור מעניין שאת רוצה לשתף,
או שאת מכירה אישה עם סיפור שווה?

 

השאירי פרטים ונחזור אלייך

הדוא"ל שלנו

stampa-mag@gmail.com

Scroll to Top