STAMPA
מגזין ישראלי לנשים מעוררות השראה
לוגו סטמפה

קרן גורין גלנטי שוברת את כל תקרות הזכוכית עם פטיש 5 קילו

בבית הספר היסודי בחרתי לעצמי תפקיד חברתי להיות המצחיקנית, המובילה, זאת שלא הוציאו לבריכת השחייה כי הפריעה ובתגובה היא קרעה את יומן הכיתה. זאת, שלמרות הציונים הגבוהים, היועצת חשבה ש״היא סתם תתפוס מקום בכיתה עיונית״ והמליצה על מגמה מקצועית כדי ש״אולי יצא ממנה משהו…״

קרן גרין גלנטי

כבר אז הדביקו לי תווית. תייגו אותי. ואני הוכחתי לכולם שהם צודקים. אני, בלגניסטית שלא משקיעה בלימודים, שמגיעה לבית הספר מתי שבא לה וחצופה מספיק כדי להגיע באמצע השיעור רק כדי להניח את התיק בכיתה ולצאת לקפיטריה. מאותו רגע ששובצתי לכיתה מקצועית, המסלול שלי במערכת החינוך היה חד וברור – סיום לימודים עם תעודת 12 שנות לימוד במקרה הטוב – ובלי בגרות בכלל. המסלול כבר נקבע עבורי ולי נותר רק להתמסר אליו.

הרגע שבו נטרפו כל הקלפים

יום אחד בכיתה ט’ נכנסה המורה והכיתה רעשה וגעשה. פתאום אני שומעת “גלנטי החוצה!” ברגע שיצאתי למסדרון נשמעה צעקה: “היי את, עצרי!” באותו רגע קפאתי במקומי זה היה מנהל בית הספר. “מה את עושה בחוץ?” סינן בשפתיים חשוקות. ובקול רועד עניתי: “המורה הוציאה אותי”. המנהל אחז את זרועי בלפיתה חזקה וכואבת, פתח את דלת הכיתה, וצרח: “כנסי לכיתה עכשיו”.
הרגע הזה נצרב בעורי ובנפשי הצעירה והתועה. הזיכרון של הלפיתה, הצעקה וקולות הצחקוקים הקטנים של חברי לכיתה היה נקודת מפנה משמעותית לארבע השנים הבאות. באותו רגע, כל רצון להצליח בלימודים כבה בתוכי, והחלום שהחזקתי בליבי לעלות למגמה עיונית נופץ ונעלם כלא היה.
מאז, לא היה בוקר שהגעתי לביה”ס בזמן, וכשיצאתי לשירותים – לא חזרתי לכיתה, הועברתי לכיתה החלשה ביותר בשכבה ושם נפגשתי פנים מול פנים בבואת העליבות של חיי. התביישתי בעצמי. רציתי להיות שקופה, רציתי להיעלם. יחד עם זאת, החל להתעורר בי כעס גדול מאוד על היחס המשפיל אלי, כעס על חוסר האמונה בי, כעס על בזבוז הזמן שלי במסלול לימודים שלא מתאים לי, ובעיקר, כעס גדול מאוד על עצמי, על הטעויות שעשיתי ועל כך שלא יכולתי להכיל את עצמי.

6

“תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר”

במסע מלא סבל ומעט מאוד רגעים טובים, סיימתי את התיכון בלי תעודת בגרות ועם אמונה עצמית ברצפה. אבל כמו בשיר כך גם בחיים – מתוך התהום העמוקה ביותר של חיי, משהו טוב התחיל לקרות: התגייסתי לצבא וכששאל אותי קצין המיון ״מה אני רוצה להיות בצבא?״ עניתי לו: ״מ”כית של בנים״. הוא חייך ואמר “יש לנו תוכניות קצת אחרות בשבילך, את משובצת ליחידת ממר”ם” (מרכז המחשבים ומערכות המידע של צה”ל).
מבולבלת ורועדת, הייתי בטוחה שהוא ממש טועה, ואפילו ניסיתי לשכנע אותו שזו טעות כי אין סיכוי שאני מתאימה לקורס יוקרתי כזה, כי אני וממר”ם – זה לא מסתדר יחד. זה לא אני. אין לי בגרות אז איך אני יכולה להיות יחד עם ׳צפונבונים׳ שלמדו בבליך והוציאו בגרות בממוצע של 100? איך יכול להיות שאני ישרת ביחידה עם חבר׳ה שתויגו בעיני תמיד כחוד החנית, גאוני-הדור – מי אני בכלל??? אבל קצין המיון שלי ממש לא התרגש מהתגובה שלי, הוא  הפנה אלי מבט ישיר ואמר בביטחון – “הגיע הזמן שתאמיני בעצמך!”.

באותו רגע ידעתי שזה כרטיס לכיוון אחד בלי דרך חזרה. ידעתי שמרגע זה חיי הולכים להשתנות. עברתי קורס יוקרתי ונחשפתי לראשונה לידע שהיה חדש לי לחלוטין, שתיתי הכל בצמא ומסתבר שהייתי ממש צמאה. שובצתי ליחידת 8200, יחידת מודיעין עילית. ישבתי בישיבות צוות עם המוחות הכי חכמים ויצירתיים שיש. הייתי אחת מהם, הרגשתי שווה בין שווים, תרמתי את חלקי למאמץ הכולל, השמעתי את קולי בחופשיות והם העריכו את הדעות שלי.

2

מהפך – החיים משנים כיוון

יום אחד חזרתי הביתה ואמרתי לאמא שלי: “אמא ממש טוב לי בתפקיד שלי בצבא”. אמא שלי הביטה בי במבטה הרך ואמרה: “תמיד ידעתי שאת מנהיגה רק שעכשיו כולם גילו את זה”. והמילים האלה ליטפו לי את הלב. באותו רגע הודיתי לבורא שזיכה אותי באמא, שלא משנה מה קרה ומה המורה אמר ומי צודק, תמיד היא הייתה שם בשבילי. היא תמיד ראתה והכילה אותי גם בתקופות מורכבות, ותמיד ידעה לומר לי מילה טובה ולראות את היופי שבי.
היום, אני יכולה לומר בוודאות, שלא התעקשתי עם קצין מיון וצעדתי במסלול שהוא הציע רק בזכות המשפחה שלי, אמא שלי והמחנך שראו את קרני האור שלי ושיקפו לי אותן באהבה ובביטחון בזמנים הקשים. אני בטוחה שאלמלא התמיכה והאהבה שלהם הייתי עושה בלגן כדי לא ללכת במסלול החדש שהוצע לי והייתי עושה הכל כדי להמשיך ולהצדיק את התבנית שבה תוייגתי.
אחרי חודשים מעטים של שירות ב-8200 החלטתי לצמצם פערים למרות המסלול התובעני ביחידה והתחלתי ללמוד למבחני הבגרות. המסע לא היה קל אבל מלא בתשוקה גדולה להראות לעצמי ולכל העולם שאני שווה שאני מסוגלת לשבור שיאים של עצמי, להתמיד, לנצח את הפחדים, לקחתי פטיש 5 ק”ג והתחלתי לשבור את כל תקרות הזכוכית שבניתי סביבי במהלך השנים, בדם יזע והמון עבודה קשה. במהלך השירות הצבאי השגתי תעודת בגרות מלאה ומורחבת בממוצע של מעל 90.

הזמן לעשות שלום עם העבר

לאחר השירות הצבאי התקבלתי ללימודי משפטים אבל בחרתי ללמוד חינוך. כי בעיני, עבודת החינוך היא עבודת קודש משום שהיא עוסקת בדיני נפשות. חינוך טוב זה לקחת את היד של הילד ולהראות לו את הדרך. הדבר הבסיסי ביותר, הקריטי והחשוב ביותר שילד צריך לקבל זה אמונה ובטחון גם מהוריו וגם ממוריו. תפקיד מערכת החינוך הוא לתת כלים נכונים ומדויקים לילדים להתפתח ולצמוח ולהתמודד מול אתגרים. וכן, גם לשקף להם את העוצמות והיכולות שלהם כפי שבאים לידי ביטוי בבית הספר.

4

מילדה מוחלשת לאשה מובילה

נכון שתמיד הרגשתי קצת שונה. זה התחיל מהבית – נולדתי אחרי שלושה בנים. הרגשתי שונה ביסודי, בתיכון והרגשתי שונה אפילו בצבא. אבל בעולם החינוך אני מרגישה שהגעתי הביתה. שם אני מרגישה שייכת, מרגישה שאני מממשת את הייעוד שלי את השליחות שלי. שם הרגישות, שקיימת אצלי באופן טבעי גורמת לי להיות תמיד עם האצבע על הדופק, ללוות תלמידים ברגעים שונים בחייהם, לבנות איתם חלומות, לקבוע יעדים והעיקר- לטעת בהם את האמונה ביכולות שלהם.
המנהלת והיועצת שחשבו שאני בזבוז יצרו את המורה שאני היום. כי הבטחתי לעצמי שאצלי אף ילד הוא לא בזבוז אלא עולם ומלואו. את החמלה וההכלה שאני מסוגלת להעניק היום, העניקו לי בני משפחתי ומחנך אחד שראה אותי והאמין בי באמת. אלמלא הם היו בחיי, מסלול חיי היה פונה לכיוון אחר לגמרי. בזכות האמונה שלהם בי, מצאתי את הכוח ללכת אחרי הלב שלי ולפרוץ גבולות שניצבו בפניי. היום אני מחנכת, וזו זכות גדולה עבורי להעביר את אותה אהבה ותמיכה לתלמידים שלי, ולעזור להם למצוא את דרכם הייחודית.
לחייך מכל הלב, לפזר חום ואהבה בסביבתי לימדה אותי קרן גלנטי הילדה, שבכל בוקר לוחשת באוזניי שהשליחות של חיי היא להאיר את חייהם של ילדים בתחילת דרכם. החינוך עבורי הוא מתת אלוהים וזכות גדולה. אשריי שזכיתי במורים לחיים ואשרי שהפכתי בעצמי למורה לחיים לאחרים. 
בשנת 2015 זכיתי בפרס המורה של המדינה. פרס שהיווה עבורי סגירת מעגל. סוג של תיקון ״תקלה״ בהתנהלות לא מוצלחת מערכת חינוכית מול ילדה ונערה סוערת שסיימה את התיכון בקושי עם 12 שנות לימוד – והסתיים במינוף לקריירה משמעותית עם תואר שני בניהול מערכות חינוך, תואר שני נוסף בייעוץ חינוכי והנחיית הורים (כולם בהצטיינות!) ואפילו כהונה כחברת דירקטוריון בבית ספר תיכון.

6

הטיפ החשוב ביותר של מורה לחיים:
שקפו לילד שלכם את הכוחות שלו, אפשרו לו לראות את הטוב והיפה שבו. תסתכלו לילדים שלכם בעיניים, תביעו את האהבה שלכם במילים ובמבט ישיר, אוהב ומלא הערכה. לא משנה מה קורה עם הילד או הילדה שלכם עכשיו וכמה הוא משתלב יפה או פחות במערכת החינוך, המבט האוהב שלכם אל הילד נצרב בתודעה שלו והוא יעשה בו שימוש בדיוק ברגע המתאים.

תאמינו לי שאני יודעת על מה אני מדברת, כי הייתי ברגע הזה, רגע שבו המבט האוהב הזה של אמא שלי והמשפטים שחזרה ושיננה בפניי “את מנהיגה, את שווה”, נתנו לי את הדלק ואת הכוח להעז וללכת. אהבתם ותמיכתם של אבי, אמי, אחי סוני והמחנך שלי יצרו אצלי מצע של ביטחון עצמי ואמונה ביכולות שלי. הם הצמיחו בי את הכוח להוביל, לשנות, ליצור ולברוא חיים חדשים. 

כתבה מאת: קרן גורין גלנטי   עריכה: מתי גילעד


אהבת את הכתבה? שתפי עכשיו ברשתות החברתיות:

יש לך סיפור מעניין שאת רוצה לשתף,
או שאת מכירה אישה עם סיפור שווה?

 

השאירי פרטים ונחזור אלייך

הדוא"ל שלנו

stampa-mag@gmail.com

Scroll to Top