STAMPA
מגזין ישראלי לנשים מעוררות השראה
לוגו סטמפה

עסק זה לא מה שרואים בסרטים ובפרסומות

לנהל עסק זו מחויבות גדולה ויש להיערך אליה בהתאם מכל הבחינות: רגשית, תפיסתית, תודעתית וכלכלית. לפעמים תצליחו ולפעמים תכשלו, ככה זה. חשוב להגיע מוכנות, להיות סופר זהירות, למזער סיכונים ולהיעזר באנשים שיש להם ניסיון גדול משלכן. ולא, זה לא סרט רומנטי, זה מסע רגשי ואישי שכולנו עוברות כדי להגשים את החלום. על כל אחת מאיתנו להתחייב לאותה ההצלחה ולקבל גם את הכשלונות כחלק בלתי נפרד מהמסע.
כי בשביל לנהל עסק מצליח לא מספיק לרצות ולחלום. 

כתבה: רותה פפיאשוילי, מנטורית לפיתוח עסקים

רותה פפיאשווילי - סדרת מאמרים על שיווק עסקי

כשעזבתי את הבית הייתי בת 18, לקחתי איתי תיק קטן ו- 200 ש”ח ואיתם התחלתי את החיים. לא ידעתי מה אני רוצה, אבל היה לי ברור שאת החיים שייעדו עבורי אני משאירה מאחור.
זו הייתה “התנגשות ערכים” שבה החופש ניצח את האהבה. הצורך שלי בחופש ובעצמאות אישית וכלכלית גברו על האהבה שהייתה לי למשפחה שלי. ההיצמדות שלהם למסורת, לכבוד ו”למה שמקובל”, גבר על האהבה שהייתה להם אלי. החופש לבחור איך לחיות היה לי חשוב ונאלצתי לשלם עבורו את תג המחיר: להיות לבד, בבחירות ובחיים.

החיים העצמאיים אילצו אותי לעמוד על הרגליים שלי ולהתעשת די מהר. הדרישה הקיומית לממן את החיים, הלימודים והחלומות שלי בכוחות עצמי חייבה אותי להמשיך ולפעול. ההתחלה הייתה קשה, אפילו קשה מאוד, אבל הרצון להיות עצמאית, לדאוג לחיים שלי ולנהל את הבחירות שלי לבד נתן לי את הכוחות להמשיך. נשבעתי באותו היום שיצאתי מהבית שאני לא אהיה תלויה באף אחד, לעולם.
השנים חלפו, סיימתי תואר ראשון בניהול וכלכלה ובגיל 27 פתחתי את העסק הראשון שלי “אומנות המאפה של רות”. הכנתי עוגיות ומכרתי לכל מעדניות הבוטיק באזור המרכז והשרון. אהבתי לאפות, הייתי חרוצה מאוד חיובית ומלאת אנרגיה. אנשים רבים אהבו את העוגיות שלי וגם אותי, ודי מהר הצלחתי לבנות קו חלוקה מכובד.
ככל שהעסק התפתח גיליתי שעד כמה שזה נחמד לאפות עוגיות, כשאת מוצאת את עצמך  עומדת ב- 04:00 לפנות בוקר במטבח ומגלגלת רולדות זה כבר הרבה פחות כיף. ההבנה שכבר הגעתי לשלב הבא ושזה הזמן לגדול או לחדול התחזקה מיום ליום. מכר חיבר אותי עם מפעל חברתי והחלום להיות עסק גדול התחיל להיראות אפשרי. מלבד עוגיות, התחלתי לגלגל גם תוכניות גדולות למפעל ולרוץ קדימה. כזאת אני, מקדמת וזזה, מאמינה ובוטחת, יודעת שהכל יסתדר לטובתי אם אעצום עיניים חזק ואדמיין את החלום שלי בצורה ברורה.

להדגיש את המסר של רותה

 

 

לוותר זאת לא אופציה!


רציתי להיות מותג מוביל. אבל הדרך להגשמת חלומות היא לפעמים ארוכה יותר מזאת שדמיינתי, היא לא מה שחשבתי לי וגם לא מה שמספרים בסרטים ובפרסומות. חלמתי בגדול, כזאת אני – חולמת ועושה את הכל כמו שצריך להיות –  וזה גם מצליח! ככה אני מאז שאני זוכרת את עצמי.

עשיתי את כל מה שאני יכולה ויודעת כדי להגיע למפעל גדול עם עשייה חברתית. הפעלתי את כל הקשרים שבניתי במהלך השנים, נלחמתי בכל הכוח, אבל החיים הכתיבו מציאות אחרת. נתקלתי בהרבה מעכבים בדרך, חלקם היו שלי וחלקם טכניים, נדרשתי לגייס משאבים כלכליים גדולים ולעבור תהליכי רישוי ובירוקרטיה שהוציאו לי את כל הרוח מהמפרשים וגם את החשק לאפות.

אחרי שמונה חודשים של עבודה קשה, גיוסים, פגישות וריצות הגעתי להבנה חד משמעית שכדי להגשים את חלום המותג הגדול, שכל כך רציתי, צריך  לגייס כוחות ותקציב גדולים בהרבה ממה שחשבתי ותכננתי בהתחלה. אבל אני לא הסכמתי לוותר! נפגשתי עם האנשים הנכונים, עבדתי מעל ל- 16 שעות ביממה, כל מה שראיתי לנגד עיניי הוא השלב הבא – ההצלחה! המפעל הגדול שייצר את כל מה שרציתי באיכות הטובה ביותר תחת המותג שבניתי.

המשכתי להשקיע, להוציא כספים ולדמיין את הגשמת החלום –  מפעל שבו המגבלה הפיזית של האנשים שעובדים בו הופכת ליתרון. המפעל מקבל גיבוי מהמדינה, ואני יוצאת לימי מכירה בירידים, מרחיבה את מעגל הלקוחות ועושה את מה שאני אוהבת: אוכל ואנשים.
התוכנית שלי היתה מדויקת, רשמתי כל פרט ופרט בצורה ברורה על הנייר וכבר ראיתי אותה יוצאת לפועל. בדמיוני ראיתי את המשאיות שמגיעות לאסוף את הקופסאות, את אירועי החג שאערוך לעובדים, את הירידים והמכירות הגדולות, ראיתי כבר את המפעל השני שאני מקימה ואת הערך המופלא שאני מביאה לעולם.
נלחמתי בכל הכוח, לא הקשבתי ליועצים שסביבי, כולי חדורת מטרה ואמונה בדרך שלי. בשלבים רבים בתהליך, קשרתי את העגלה לפני הסוסים ודהרתי קדימה מהר מדי. ככל שחלף הזמן, העסק לא התפתח לכיוונים שרציתי, הלחץ מהבנק הלך וגדל, ואני הרגשתי מותשת וחסרת כוחות.

להדגיש את המסר של רותה

 

 

לקחת זמן ולחשב מסלול מחדש


כשהבטתי במציאות העסקית שנוצרה לנגד עיני, שמעתי רעש חזק של זכוכית מתנפצת, זה היה מוחשי ממש. התוכנית שלי התנפצה לרסיסים. תחושות של כישלון, תסכול וכעס תפסו את מקומו של החלום. המציאות חייבה אותי לעצור ולחשב מסלול מחדש. כל מה שרציתי וחלמתי לא הולך לקרות, נאלצתי להודות שזהו, התוכנית שלי כבר לא תצא לפועל.

אני בת 28, את כל החסכונות הקטנים שהיו לי איבדתי ונשארתי בלי אנרגיה להמשיך ובלי החלום. התחושה הייתה קשה מאוד, הרגשתי מובסת ומצאתי את עצמי חסרת אונים. אני לא מכירה את המילה “לוותר” אבל הפעם נאלצתי לסגת ולעצור את הריצה קדימה. למפעל כמו שדמיינתי דרושים כיסים הרבה יותר עמוקים. לחתימה על חוזים כמו שאני רציתי לחתום נדרשת הבנה עסקית רחבה יותר, ואנשי מקצוע רבים שילוו ויעזרו לי בנושאים בהם לא הבנתי. לדעת ואני? אני לא ממש הבנתי את כל מה שאני לא מבינה בו. 

התמימות שלי בדרך כלל באה לטובתי, אבל הפעם זה עבד לי הרבה פחות. הבנתי שחסר לי עוד המון ידע, כלים ומיומנויות שחשוב לרכוש כדי להיות עצמאית וחיפשתי דרכים להשלים אותו. את הידע הזה לא לומדים באוניברסיטה, גם אם מדובר באוניברסיטה ממש טובה. נרשמתי לכמה קורסים עסקיים, ובינתיים כדי לממן את התקופה הנוספת של הלימודים חזרתי להיות שכירה (זה לא היה לי פשוט בכלל). הציעו לי לנהל את המכללה העסקית של מעו”ף עסקים (מט”י ת”א) והסכמתי. השכר לא היה מפתה במיוחד, אבל הזכות לעבוד תחת אחד המנטורים העסקיים המוכשרים ביותר וללמוד עוד על העולם העסקי מאוד קרץ לי ובשלב הזה לידע היה ערך גבוה יותר מכסף עבורי.

לקחתי זמן הפוגה, להרגע, להתאפס על עצמי ולחשב מסלול מחדש.
והחלום? עדיין בתיקייה אצלי בארון. מאז כבר בניתי חלומות חדשים, את העגלה קשרתי אחרי הסוסים, התנסתי שוב, התפתחתי וגדלתי והיום אני מלווה בעלי ובעלות עסקים לפתח את המוצרים והשירותים שלהם. אני מניחה יד אחת בגב שלהם שלא יפלו אחורה ועם היד השניה אני מדייקת איתם את הדרך לתהליך הנכון בדרך להגשמת החלום שלהם.

אם אהבת את המאמר – שתפי אותו ברשתות החברתיות

דברים שלמדתי על עסקים ואותם אני רוצה לשתף איתך


את העגלה קושרים לסוסים ולא להיפך.
חשוב לעבוד מסודר, בקצב הנכון של הדברים ולדאוג להיות מלווה באנשי מקצוע טובים לפני שעושים צעדים גדולים. 

כשנכשלים במיזם עסקי – מתייחסים לסכום ההשקעה בו כשכר לימוד ולא כהפסד.

יש דברים שלומדים רק כשעושים. לימודים תיאורטיים, אקדמיים או אחרים, הם לא תחליף לניסיון מהשטח. חשוב ללמוד אבל יותר חשוב להתנסות. 

תתנסו, תעזו ו-תעשו, אבל בזהירות. צעד צעד, להתקדם בשלבים, לעכל ולבחון את המצב מחדש שוב ושוב. אסור להסתמך רק על תוכנית אחת מההתחלה, עסק הוא אורגניזם חי ודינמי. חשוב להתאים את עצמנו למציאות העסקית כי היא לא תתאים את עצמה אלינו.

 

 

על מה אסור לוותר בעסק?


המסקנה העיקרית והחשובה ביותר שלי כמנטורית לפיתוח עסקים היא:
עסק בונים בצורה נכונה כבר מהשלב הראשון !
אחרי כמעט 20 שנות עצמאות, אם יש שלב שאני לא מוותרת עליו זה שלב התהליך הראשוני של הנחת היסודות של העסק. בלי יסודות חזקים ויציבים יהיה לעסק קשה מאוד לעמוד בתקופות של משבר. כך למדתי וכך אני עושה בעסק שלי, אני מתייעצת ונעזרת בכל שלב וזה בדיוק מה שאני ממליצה לכם בחום, לכל מי שפותח עסק, בכל גיל. 
כשאנחנו מבינות שהכישרון שלנו, גדול ככל שיהיה, לא מספיק לבדו, אנחנו במסע של השלמת החסר וסוללות לנו את מסלול ההמראה באורך התואם לחלום שלנו. ואם נכשלנו, הפסדנו כסף ואנחנו נאלצות לעצור, זה לא לתמיד, אנחנו לא מתייאשות. חשוב לעצור בזמן, לחשב מסלול מחדש, לאגור ידע, כוחות ומשאבים נוספים ולהתחיל שוב. 

אם יש לכן חלום, זה רק עניין של זמן עד שתגשימו אותו.

רותה פפיאשווילי

כתבה: רותה פפיאשוילי, מנטורית לפיתוח עסקים, מרצה ומנחת סדנאות מאסטרמיינד מומחית לבניית קשרים. בעלת המותג “בינה שיווקית” ו-תוכנית הרדיו TV ה-“COLLECTIVE”  – מאסטרמיינד עסקי, פאנל העוסק בדילמות עסקיות.

Scroll to Top

יש לך סיפור מעניין שאת רוצה לשתף? השאירי פרטים ונחזור אלייך