STAMPA
מגזין ישראלי לנשים מעוררות השראה
לוגו סטמפה

נינה גמזו לטובה:
שבץ מוחי זה לא סיפור חיי!

שיחות מטבח הן השיחות הטובות ביותר בין נשים. וכמו כל ראיון שאני עורכת, גם הראיון של נינה גמזו לטובה מתחיל בשיחת היכרות לחימום האווירה. אנחנו יושבות על האי במטבח של נינה בביתה בראש העין ואני מתבוננת באישה צעירה קטנת מימדים עם עיניים ענקיות ובורקות, כולה משדרת אנרגיה חזקה של אופטימיות. לכאורה, לא היה דבר שרמז על הסיפור המטלטל שלה אותו שמעתי ואספר לכן כעת.
נינה הייתה בת 35 וחודש כשיצאה מביתה בפתח תקווה לשיעור חיטוב ועיצוב בסטודיו להתעמלות. כשהיא שפופה על ארבע באמצע תרגיל לזרוע אחורית היא מקבלת שבץ מוחי ששינה את מסלול חייה ב-180 מעלות. ממתעמלת בשיעורי אירובי חיטוב ועיצוב זומבה היא הופכת קודם לשבר כלי ואחר כך למדריכה לחיים אחרי משברים דומים.

נינה גמזו לטובה שבץ מוחי לא מגדיר אותי

מי שהכיר את נינה לא האמין שהיא עברה שבץ מוחי. נינה (35), אם לשלושה ילדים, מתעמלת בסטודיו סי, אתלטית רצה למרחקים מקפידה על תפריט בריא כל חייה, קורסת באמצע האימון היומי שלה, וברגע אחד היא הופכת לערימת איברים שלא יכולים לתפקד (או כפי שאמא שלה תיארה כשראתה אותה באמבולנס: ״שק של תפוחי אדמה״).

במהלך כל האירוע וגם אחריו נינה בהכרה מלאה. היא רואה, שומעת ומבינה את כל מה שקורה סביבה והיא יודעת שקרה משהו נורא ולמרות זאת היא משננת בראשה את המילים “אין עוד מלבדו!” היא שומעת את האבחנה של המתמחה בנוירולוגיה ואומרת לו: ״אתה מדבר שטויות, זה לא הסרט של חיי, זה לא התפקיד שאני הולכת לשחק בו״. בראש שלה היא כל הזמן בהתנגדות, היא רוצה לצעוק – שהם טועים, שהאבחנה הזאת לא שייכת אליה והחליטה להילחם ולהוכיח לכולם שהם טועים.

בני המשפחה הגיעו אל חדר המיון בבהלה וכולם התחילו לבכות כשראו אותה על המיטה, ואיבדו תקווה לחלוטין כששמעו את צמד המילים ׳שבץ מוחי׳. חבר קרוב הסתכל על דן בעלה בצער תהומי ושאל בחוסר אונים: ״מה נעשה איתה עכשיו?״

הימים הבאים עוברים על נינה במיטה בחדר בית החולים ולאט לאט הייאוש חודר גם אליה – החיים חסרי התנועה שנכפו עליה, נראים לה כחסרי טעם. היא לא מוכנה לחיות בלי לרוץ, להתעמל או לעבוד, והכי חשוב – בלי להיות מסוגלת להיות אמא – לטפל ולהחזיק בידיה את גילי בת השלושה חודשים. לרגע אף חשבה שאין טעם לחיים והיא מבקשת מדן, בעלה ואבי ילדיה, לעזוב אותה ולהוציאה מחייו – נינה כל כך אוהבת אותו ולא רוצה להפוך לנטל עבורו, בעיניה, הוא צריך להמשיך את חייו בלעדיה ולכן היא משחררת אותו מכל התחייבות כלפיה.
אבל דן מחליט אחרת, הוא מסרב לעזוב ונשאר לצידה כעץ נטוע אוהב אותה, מעצים אותה וכל הזמן מטעין אותה בחיוביות ובתקווה. הוא מאמין בכנות, שאם יש מישהו שיכול לצאת מאירוע מוחי זאת תהיה נינה. דן הופך להיות מקור הכוח של נינה לעשות הכל כדי לחזור להיות האישה שהייתה קודם. האמונה של דן מחזקת אותה לא לוותר לשום איבר, עצב או שריר בגופה עד שיגיע לתפקוד מלא. החלום של נינה הוא לחזור להחזיק את גילי הפעוטה בידיים שלה והיא יוצאת למשימה נחושה ועם כוחות נפש עצומים.

בהתחלה כל פלג גופה השמאלי של נינה היה משותק לחלוטין. הפנים היו מעוותים ונינה לא הייתה מסוגלת להסתכל על עצמה במראה עד שכל התסמינים נעלמו מפניה.

כשהרגליים כבר החלו לשתף פעולה, הרופאים אמרו ש-רגליים משתקמות יותר בקלות אבל כדאי שלא תפתח ציפיות להחלמה של היד השמאלית ונראה שהיא כבר לא תוכל להזיז אותה ושכדאי לה לוותר על החלום להרים את גילי על הידיים.

אבל אצל נינה הכל עובד הפוך. וכל ״לא״ שהיא שומעת היא הופכת ל-״כן״! וכך, תוך חודשיים היא עומדת על הרגליים, בתחילה באמצעות הליכון ואחר כך גם בלעדיו. וגם על היד השמאלית היא לא מוותרת ונכנסת לשיקום אינטנסיבי בבית לוינשטיין.

בחדר הפיזיוטרפיה ובחדרי הטיפול השונים בבית לוינשטיין נינה מבינה כי לזמן אין משמעות – רק לתהליך! אז היא מתמסרת אליו ושלושה וחצי חודשים אחר כך היא מרימה את התינוקת שלה על הידיים.

נינה אומרת: ״אחרי אירוע של שבץ מוחי, נפגעים חלקים קוגניטיביים ורגשיים במוח, ויש נטיה לשקוע בדיכאון הנובע הן מהפגיעה הפיזיולוגית והן מהמצב ש״נחת״ על האדם באמצע החיים״ נינה מדגישה שחשוב לטפל במצב הרגשי מיד אחרי האירוע ולא לאפשר הידרדרות לדיכאון.

שבץ מוחי כופה מציאות חדשה שבינה לבין החיים שהאדם רוצה יש פער גדול מאוד. לכן, צריך ״לפרק״ את ה׳בעיה הגדולה׳ להרבה אתגרים ואחר-כך להתמודד מולם אחד אחרי השני. לא הכל בבת אחת כי זה מכניס ללחץ מיותר.

השיקום של נינה נמשך עד היום. ההתקדמות הרפואית והתפקודית שלה היא מעבר לכל דמיון וכמו שדן בעלה אומר ״היא עושה מה שגם אימהות בריאות לא עושות״. למעלה משמונה שנים אחרי האירוע היא עדיין ממשיכה לטפל בעצמה ולא מוותרת על המשך השיקום. עבורה, שום טיפול או אימון לא מפסיק עד שאותו אתגר נעלם והאיבר, השריר או העצב מגיע לריפוי מוחלט. כשהמטפלים אומרים לה ״זה המקסימום שאת יכולה להגיע אליו״ היא מוכיחה להם שהם טועים ו-שאפשר יותר ממה שהם קבעו. נינה לא מוותרת וממשיכה עד לתוצאה שהיא רוצה להגיע אליה – ריפוי מלא.

לפני שמונה שנים החיים של נינה השתנו לחלוטין. עד אז הייתה לה קריירה מפוארת בחברת תרופות והיא עבדה ללא הפסקה, ניהלה אורח חיים בריא וספורטיבי, בנתה משפחה וטיפלה בהם. היא שלטה ביד רמה בכל שטח בחיים שלה.

אחרי שקיבלה ׳שבץ מוחי׳ היא הייתה צריכה להחזיר לא רק את השליטה על הגוף שלה אלא גם את השליטה על החיים שלה. כי השבץ לקח ממנה את כל ה׳כובעים׳ שהיו לה בחיים: אשת קריירה, אמא מתפקדת, רעיה ו-אישה עם שאיפות, מטרות וחלומות. את כל אלה  היה הייתה צריכה ״להרוויח״ מההתחלה.

הדבר הראשון שהיא הייתה צריכה להחזיר זה את האישיות שלה. פתאום היא היתה צריכה לקבל שנינה הקודמת – הספורטאית, העובדת המוערכת בחברת תרופות, האמא והאישה – כבר לא קיימת. היא הייתה צריכה להחזיר את הביטחון העצמי שלה ולקבל את עצמה כאישה שהיא היום: שלא יכולה לעשות הכל לבד ושהיא צריכה ללמוד לבקש עזרה. להחזיר את עצמה לעצמה היה אתגר קשה במיוחד –  כי כולם ראו בה גיבורה, בעלה המשיך לחשוב שהיא האישה הכי יפה בעולם, אבל היא החשיבה  וראתה כל שריר ועצב וכל מגבלה כדבר גדול, איום ונורא.
הכאבים הגופניים יחד עם הקושי הרגשי הפכו את נינה לאישה מרירה ותוקפנית. הקשרים החברתיים נפגעו ראשונים, חברים רבים לא יכלו להכיל את המצב החדש ופשוט נעלמו. גם הסמכות ההורית שהייתה לה נעלמה והיא הייתה צריכה לפעול כדי להחזיר אותה לחייה.

בסופו של דבר, השבץ המוחי הפך אותה למה שהיא היום – האור עבור אחרים. בשנת 2019, כשנתיים וחצי אחר כך, במקביל לתהליך השיקום בבית לוינשטיין נינה נרשמה ללימודים במכון אדלר, היא מגישה  את כל המטלות בזמן ומקבלת תעודת מאמנת בשיטה האדלריאנית.

היום היא מעבירה הרצאות לקהל מגוון בכל מקום בארץ. בהרצאות היא מעבירה ידע רב בנושא השבץ והשיקום אבל גם נוטעת תקווה למי שעולמו התהפך ברגע אחד.

במקביל לשיקום הפרטי שלה, נינה פיתחה שיטה ייחודית לליווי וטיפול בנפגעי שבץ מוחי, והיא מרצה בכל רחבי הארץ ומפיצה את הסיפור שלה במטרה לעלות את המודעות לתופעה שנקראת – שבץ מוחי. לרוב, אנשים אחרי שבץ מוחי פשוט מתים – אבל מי ששורד את האירוע הקשה חייב לעבור דרך ארוכה ומייגעת –  אבל אפשרית – לשיקום ולתפקוד כמעט מלא ושלם.

תובנות ותפיסות העולם של נינה:
תפיסת החיים שלה היום גדושה בתובנות שלא היו קודם בחייה והיא מונה אותם כך:

  1. שליטה זה פייק – אין אדם שיכול לשלוט על חייו או על הגורל שלו. בבית לוינשטיין ראיתי מנהלים בכירים, אנשי עסקים והייטק יושבים על כסא גלגלים. כולם השאירו מאחוריהם את כל הכוח והשליטה ובדיוק כמוני הם מתמודדים מול אתגר חדש – להחזיר את השליטה על הגוף שלהם ולהחזיר את עצמם לעצמם. אנחנו יכולים לתכנן אבל לבורא עולם יש תוכנית אחרת.אני מאמינה באמונה שלמה שזאת התוכנית  הטובה ביותר עבורנו. צריך לקבל את הגורל בענווה ולהתמסר לתפקיד החדש שאליו נכנסנו.
  2. אני לא מחכה לניסים – אני עושה אותם! צריך לעבוד קשה ובאותה נשימה גם  להתפלל להצלחה. לאורך השנים, התייחסתי לכל בעיה שהביא איתו השבץ המוחי ברצינות ובכובד ראש. פעלתי בנחישות לטפל בבעיות ולפתור אותן.
  3. לא ליפול למקום קורבני – זאת נטיה של רבים אחרי שבץ מוחי. צריך לקבל את המציאות הבלתי רצויה. להבין  שאין ברירה, לעבוד קשה ולראות את התוצאות מגיעות. 
  4. את האגו שלי אני השארתי במחלקה הנוירולוגית בבית החולים ׳בילינסון׳ – למדתי לבקש עזרה, למדתי להקשיב לגוף שלי, להכיר ביכולות ובמגבלות שלי ואפילו למדתי לסרב לארח את המשפחה כשקשה לי מדי, למרות שזאת האהבה הגדולה שלי הכנסת אורחים בגדול ובענק.

לנינה יש כוח ועוצמות מטורפות של רצון להצליח להבריא, והיום היא מפיצה את האופטימיות שבה גם לאחרים, בשיטה מיוחדת שפיתחה ויישמה במסלול השיקום שלה. נינה החזירה לעצמה את היכולת להיות אישה עצמאית, מתפרנסת בכבוד באמצעות אימון, מסלולי ליווי (1:1) לנפגעי שבץ והרצאות מעוררות מוטיבציה וביטחון.

המשיכו לעקוב אחרי נינה גמזו לטובה ברשתות החברתיות: בפייסבוק ובאינסטגרם

Scroll to Top

יש לך סיפור מעניין שאת רוצה לשתף? השאירי פרטים ונחזור אלייך