STAMPA
מגזין ישראלי לנשים מעוררות השראה
לוגו סטמפה

בית של חסד ואהבה גדולה

סרטון שהתפרסם ברשת מראה אישה נחמדה שמספרת על בית קטן ברעות, מלא בבגדים, נעלים, טיטולים, תחליפי מזון לתינוקות, משחקים, ספרים ועוד המיועדים לחלוקה למשפחות המפונים מבתיהם. האישה סיפרה על ארבע נשים מדהימות שבנו את המערך הנפלא הזה והיא מדגישה בסרטון שלא צריכים לתרום רק לבוא ולקחת.

הרגשתי שאני חייבת לפגוש אותן ויצאתי לדרך, ומה שראיתי שם היה מדהים: בין כל הארגזים והמדפים העמוסים לעייפה היו בבית הקטן ברעות מלאכים ומלאכיות שהפיצו אהבת חינם, אהבת ישראל כנה, אמיתית וללא גבולות.

איך הכל התחיל? מי אחראי על היוזמה?

ומי הם האנשים המסתוריים שנדבו את ביתם למפעל החסד הזה היפה הזה?

ביום שבו התחילה מלחמת ״חרבות ברזל״, נפגשו לולה, עידית, דר וליאת לישיבת חירום שבה חשבו יחד איך הן תוכלנה לסייע בשעה הקשה? לאחר סיעור מוחות הן הסיקו, שיתכן ויתחילו לפנות את האנשים מהעוטף בדחיפות ולכן יהיה צורך בבגדים לכולם. הן החליטו לחפש מקום שבו הם יקימו את מרכז האיסוף והחלוקה של התרומות שיגיעו. הן פנו לאורית ברנע, יו״ר ויצו מודיעין, וביקשו ממנה מקום לביצוע התכנית. במקביל הן החלו להעביר בקשות לתרומות בקבוצות ווצאפ של מודיעין, מכבים ורעות, ביקשו עזרה במיון ושינוע של התרומות וההפתעה הייתה גדולה כי מאות אנשים ובני נוער הגיעו לעזור.

ביום ראשון, היום השני למלחמה, זה כבר קרה. למרכז ויצו במודיעין הגיעו תרומות של בגדים, נעליים, אוכל לתינוקות, טיטולים, משחקים וספרים בכמויות לא רגילות. אנשים באו עם רכבים כדי לשנע ארגזים למקומות שידרשו. לאחר כמה שעות הועברו לחמ״ל המרכזי של מטה המחאה בתל-אביב טונות של סחורה עד שקיבלו הודעה להפסיק להעביר להם סחורה. שיירת הרכבים, שיצאה וחזרה ממודיעין לתל אביב, יצרה פקקים ליד מרכז האיסוף. המשטרה התערבה וביקשה מהן לפזר את האנשים מהמקום מחשש לחייהם אבל האנשים פשוט לא רצו ללכת משם.

התנועה לכיוון תל-אביב נעצרה. בויצו לא היה מקום לתרומות שנשארו והן התבקשו לפנות את המקום שנדרש לצרכים של ויצו. לולה התחילה בסבב טלפונים כדי למצוא מקום חדש לסחורה שנותרה. בעלת עסק של אזור עבודה משותף wework, הציעה מחסן שלא מנוצל לטובת הסחורה שנשארה ומיד החלו המתנדבים להעביר את הסחורה ממרכז ויצו למחסן.

עד יום שני בערב כל הארגזים כבר היו במחסן. אבל המחסן היה ממש קטן והארגזים נערמו בו אחד על השני, בלתי אפשרי היה למצוא או להוציא דברים ממנו. המובילות הבינו שככה זה לא יכול להמשיך. אחרי כמה ימים שהגיעו מפונים לקחת בגדים, הבינו המובילות שצריך לעבור למקום חדש, ומצאו בית פסטורלי ברעות, שנתרם על ידי בעליו למטרה הזו.

כאן המקום לעצור הכל ולהתחיל להבין – מי זאת לולה, ואיזה ׳כוחות על׳ יש לה שהיא מוצאת מקומות למפעל החסד בזמן כל כך קצר?

לולה רוקני החלה את דרכה כמהנדסת תוכנה. אחרי 15 שנים עם פנים אל המסכים היא עושה שינוי לתפקיד שבו היא תוכל תעבוד מול אנשים ולא מסכים. אחרי מסלול לא קצר היא הופכת ליועצת ארגונית עצמאית. השנה, בעקבות האירועים הפוליטיים בארץ היא מתחילה להוביל את ׳בונות אלטרנטיבה׳ במודיעין. ״רצינו לעשות שרשרת נשים שאומרת ׳עד כאן!׳ ושומרת על זכויות הנשים בארץ. פרסמנו את הרעיון וחשבנו שיהיו חמישים נשים איתנו. נרשמו 860 נשים לקבוצה ויומיים אחרי כן הגיעו 450 נשים שעמדו והחזיקו ידיים בשרשרת״. האג׳נדה של ׳בונות אלטרנטיבה׳ היא לקדם זכויות נשים ולשמור על זכויות הנשים שכבר קיימות. היום יש ב׳בונות אלטרנטיבה׳ למעלה מ-1,200 במודיעין ובכל הארץ יש מאות אלפי נשים. 

לולה ביחד עם ליאת מנצ׳ל, עידית זיו עמית ודר רבינוביץ׳ הבינו שיש קבוצה גדולה של נשים שרוצה לעשות ולפעול והן החלו להוביל את הקבוצה בפעילות המחאתית אך במקביל ארגנו גם פעילויות חברתיות ששימרו את שלמות הקבוצה שכבר נוצרה.

היום לא רק חברות הארגון שותפות בעשייה. הרשימה, פתוחה לכל מי שרוצה להתנדב. ״יש יותר מדי נשים שרוצות להתנדב״. בכל שעתיים (על פי רשימה מסודרת), מגיעות מתנדבות ומחליפות את הנמצאות. המתנדבות והמתנדבים מסדרים את הארגזים על המדפים לפי מגדר וגיל, נעליים במקום אחד, בגדי תינוקות על קיר אחר וכל הזמן מגיעות רשימות של בקשות מדוייקות והם מארגנים ארגזים למשלוח על פי דרישה. בין כל הארגזים והבגדים והמתנדבות יש גם את מיכה ורשצקי והוא אומר: ״לא רק נשים מגיעות גם אני כאן, ואור הלפרין, שהוא סטודנט להנדסת חשמל הגיע לעזור, ויש גם את הנערים אלון מואטו, רועי סבג ועוד ועוד אנשים״. ליאת מסכימה עם מיכה ומוסיפה: ״אני חייבת לציין ולפרגן לנוער המדהים שלנו – בני ובנות הנוער גדשו את מרכזי החלוקה במודיעין וסייעו לנו בנדיבות רבה״.

נראה כי כשמתחילים לעשות דברים טובים קורים עוד דברים טובים:

השבוע החל שיתוף פעולה בין ׳בונות אלטרנטיבה׳ לבין ׳אחיות מברזל׳, קבוצה של נשים דתיות שעושות הרבה דברים טובים ואחד מהם הוא להציע טיפול לאנשי זק״א, שנחשפו למראות זוועה במלחמת ׳חרבות ברזל׳. הטיפול באנשי זק”א הוא תולדה של שיתוף פעולה ביניהן לבין ׳בונות אלטרנטיבה׳.

בנוסף, הבית שעכשיו משמש כמרכז חלוקה יהפוך למקום אתנחתא לנשים המפונות ולמשפחותיהן. בזמן שהילדים ישחקו או ישתתפו בהפעלות שונות, הנשים תוכלנה לשתות משהו ולדבר עם נשים נוספות – מעין פעילות חברתית שתיתן להן כוח ועידוד להמשך.

מעבר לעזרה שאליה התגייסו מלכתחילה, אנשים פונים אליהן לעזרה גם בנושאים אחרים, ולולה נותנת כמה דוגמאות: ״פנתה אלינו משפחה בבקשה לעזרה של בייביסיטר על ילדים ששני ההורים שלהם מגוייסים לצבא, כי הסבתא קורסת. אז אנחנו בונות קבוצה של נשים שיוכלו לעזור להם. ביקשו מאיתנו עזרה לאישה שיש לה בעיות רפואיות אז סידרנו שלוש נשים שיתחלקו בעזרה עבורה. כל מי שצריכה משהו אני מנסה לחבר אותה לאנשים שיעזרו וכל פניה מטופלת עד הסוף.״

אני נפעמת – נראה ש׳בונות אלטרנטיבה׳ במודיעין הפכה באורח פלא למוסד של עזרה וחסד לזולת. אכן, זהו עם ישראל במיטבו.

היום הייתה תכונה גדולה במקום. בשעתיים שהייתי ב״בית״ נכנסו ויצאו אנשים בלי סוף, לקחת דברים לחיילים ולמפונים, להביא עוד סחורה חדשה של בגדים ׳עם הטיקטים׳, משפחות עם ילדים ואנשים מבוגרים שבאו לבחור בגדים, נעליים וצעצועים. שמתי לב, שהמתנדבות מסייעות לאנשים שמגיעים למצוא את הפריטים שחיפשו ובין לבין הן שואלות אותם שאלות, מקשיבות ומכילות את הכאב שלהם. זה ממש ריגש אותי ושיתפתי את לולה בהתרגשות שלי. לולה סיפרה שעבור המתנדבים והמתנדבות זה גם סוג של תרפיה וריפוי. העשייה והנתינה שלהם עושה להם טוב לפעמים יותר ממה שהיא עושה טוב לאחרים.

וזה כנראה הסיפור של רבים מאיתנו היום. כשהכאב גדול מלהכיל, הדאגה לחיילים שנמצאים על הגבול מטריפה את הדעת, והרצון לחסל את המחבלים נמצא בקונפליקט עם הצורך להציל את החטופים והדאגה העצומה לשלומם, כל אלה לא נותנים מנוח, וכל שנותר זה לפעול או כמו שלולה אומרת: ״התרופה לדיכאון היא אקטיביזם!״.

המלחמה האיומה הזאת יצרה מפעלים פרטיים של חסד ויוזמות פרטיות יצירתיות ביותר למען הנפגעים המלחמה. האחדות והערבות ההדדית היא החזקה הגדולה ביותר שלנו כעם וכמדינה, והם באים לידי ביטוי הימים אלה בעצמה רבה. אחד מהם הוא מפעל הצדקה המרגש של ארבע נשים, גיבורות מהחיים, ברעות שמציל יום יום, שעה שעה עוד ועוד נפשות בישראל.

ואם אתם שואלים מי תרם את הבית? הדבר נשאר בסוד, כחסד השמור לבעליו.

אשריכם ישראל!

כתבה: מתי גילעד / צילום: מתי גילעד

שתפו את הכתבה ברשתות החברתיות

יש לך סיפור מעניין שאת רוצה לשתף,
או שאת מכירה אישה עם סיפור שווה?

 

השאירי פרטים ונחזור אלייך

הדוא"ל שלנו

stampa-mag@gmail.com

Scroll to Top