STAMPA
מגזין ישראלי לנשים מעוררות השראה
לוגו סטמפה

ארבע נשים מקימות מעצמה קולינרית לחיילים

זהו השבוע השלישי למלחמת ״חרבות ברזל״. היום אני נוסעת לפגוש עוד נשים שעושות נפלאות בגדרה. אני מקלידה את הכתובת בווייז והודעה מפתיעה מופיעה על הצג: ״סעו בזהירות, הינכם נוסעים לאזור מסוכן. נקטו זהירות יתרה במהלך הנסיעה״. לא יאמן. אפילו גדרה בימים אלה נחשבת לאזור מסוכן!!! לא אשקר, עבר בי איזה רעד של חשש, בכל זאת, כבר ראינו מראות סוריאליסטיים בשדרות. החשש הפך מיד לרוגז, סירבתי לחשוש להתנייד במדינה שלי. בלי לחשוב הרבה אני לוחצת על הגז ונוסעת לכיוון.

מגזין נשים מעוררות השראה מגזין נשים מתנדבות אוכל לחיילים סטמפה מגזין אישה מעוררת השראה אישה השראה

הנוף הפסטורלי מרגיע וגדרה מפתיעה אותי ביופיה – כיכרות מטופחות, מרחבים ירוקים, והכבישים רחבים. היישוב השקט למראה עומד להפתיע אותי עוד יותר בהמשך היום, כשאפגוש את החומר האנושי הנדיר שנמצא בו.
״הגעת, היעד נמצא לימינך״ אומר לי הוויז. הבית של שירי היום הוא ״בית קולט״ (מושג חדש שנולד עם המיזם שעליו עוד אספר). הסלון בבית של שירי עמוס בארגזים, שולחן אוכל ארוך עמוס מנות ארוזות ועל כל אחת יש פתק מושקע עם תיאור המוצר כתוב בטוש עבה: עוגת גזר, קציצות ברוטב, אורז, סלט ירקות, מנה טבעונית, צמחית עם או בלי גלוטן. התכונה רבה, אנשים נכנסים עם אריזות, אנשים יוצאים עם ארגזים ושירי והבת שלה עוקבות כל הזמן אחר סדר החלוקה הממוחשב, הן מכינות את המנות בארגזים ומעבירות אותם לחלוקה לחיילים בבסיסים השונים.
אי אפשר היה שלא להתפעל ממה שהלך שם. הכל היה כל כך מאורגן ומסודר: ארוחות מוכנות מגיעות בדיוק בזמנים שנקבעו להם בטבלה, כדי להספיק להכניס אותן לארגזים, שיהיו מוכנים כשהמובילים מגיעים לקחת אותם לבסיסים. מי אחראי על המפעל המופלא הזה? איך הן סידרו שהוא יעבוד כמו במפעל ותיק ומנוסה?
רעות פורמן-בטיש, אחת מארבעת הנשים המופלאות שיצרו את הקסם הזה שנקרא – ״חמ״ל אוכל חם גדרה״, הזמינה אותי לכאן כדי לספר לי מה קורה כאן בדיוק.

רעות, איך הכל התחיל?
רעות: ״זהו החמ״ל שהוקם כבר בימים הראשונים של מלחמת ״חרבות ברזל״. אחרי שקמו קבוצות ווצאפ רבות לאיסוף תרומות של בגדים וציוד לתושבי העוטף והדרום שפונו מבתיהם, מהר מאוד היה צורך לדאוג לחיילי המילואים והסדיר שהתגייסו למלחמה לשם כך קמה קבוצת ווצאפ. ובקבוצה נשלחה בקשה לבשל עבור יחידה בצה״ל שביקשה תרומה של אוכל חם.״

רעות, שירי, קרן ומיכל ירון הצטרפו לקבוצה וכבר בהתחלה הן מזהות שהדברים מתנהלים בצורה שרירותית ולא מאורגנת והן לוקחות על עצמן לנהל את האירוע. ארבע נשים שמעולם לא נפגשו ולא הכירו אחת את השניה קודם לכן, מקימות ביחד מיזם שהצליח להוציא למעלה מ-20,000 מנות לגדודי צה״ל ולמשפחות המפונים. עשרים אלף מנות!!! כולן נעשו בהתנדבות.

״ממש מההתחלה התנהלנו כמו חברה״. אומרת רעות ״הסדר היה אמור להיות ברור לקהל המתנדבים . התחלנו עם קובץ של אקסל שהלך והשתכלל כל יום לפי הצורך כי יש המון ממשקים שאנחנו עובדות איתם. כל ערב אנחנו עולות לפגישה בזום או יושבות ביחד ועושות בקרת איכות ונזקים ושיפרנו את המהלכים שלנו. כבר בהתחלה הגדרנו תפקידים וכל אחת פעלה בתחום שהיא חזקה בו: שירי – תיאומים ובית קולט. רעות – מתאמת שינועים ובית קולט ביום שישי. קרן – תרומות ורכישה מספקים מכספי התרומות. מיכל – טבלאות אקסל ותיאומים.״

במקום מנות קרב

איך הופכים יוזמה מקומית ל״מפעל״ כל כך מצליח?
מהר מאוד הבנו כמה דברים: א. שהמדינה לא מתפקדת. ב. שהמלחמה לא עומדת להסתיים בקרוב. ו-ג׳ שאנחנו צריכות עוד ועוד מבשלים ומבשלות שימשיכו לייצר ארוחות חמות ולכן צריך לפרסם את זה ולהוסיף עוד ועוד מתנדבים כדי שהעסק ימשיך לתפקד.
התחלנו לשווק אותו מפה לאוזן ובקבוצת הפייסבוק היישובית פרסמנו פוסט שצריך מבשלות ומבשלים שיבשלו ארוחות לגדודי לוחמים וההענות הייתה מדהימה. תושבי גדרה התגייסו לרעיון. ההתנדבות נותנת להם הרגשה שהם חיוניים, שהם תורמים למאמץ המלחמתי. בימים הראשונים למלחמה אנשים פחדו לצאת מהבית אז היינו צריכים משנעים שיאספו את הארוחות המוכנות מהבתים ביישוב אל הבית הקולט שממנו יוצאים הארגזים לבסיסים. בשבועות הראשונים, מי שיכל הלך להתגייס הלך לצבא, אבל היו גברים שלא התגייסו ולא עבדו והם רצו להביא דברים לבסיסים למשפחות שלהם לילדים שלהם – אז הם היו גם משנעי חוץ.
כדי לייעל את החמ״ל, חברנו אל “כיפת ברזל קהילתית” – מרכז חירום של תושבים שאסף הציוד הכללי, וכיוון שהיו להם כבר את משנעי חוץ משלהם נעזרנו בהם.

כשהמלחמה התחילה אנשים נשארו בבית בחוסר מעש. הבישול היה בעבורם עיסוק מבורך שהוציא אותם מהצפייה בטלוויזיה ובחדשות, הסיח מעט את דעתם ונתן להם תחושה טובה של תרומה לחברה, ולמי שיש בנים ובנות בצבא מצא רגע של מנוח מהדאגה אליהם בבישול. לשירי יש בן שמשרת בשטח, היא ממש צריכה את העשייה היומיומית הזאת, שירי מפסיקה לרגע את העבודה בחמ״ל ומוסיפה: ״להתרכז מול מחשב קשה עכשיו, ואם הייתי צריכה לחשוב עליו בשטח כל היום הייתי משתגעת״. 

רעות ממשיכה: ״יש אישה שהבן שלה משרת בדרום והוא לא יצר אתם קשר מתחילת המלחמה. האישה הזאת נכנסה למטבח והיא כל הזמן מבשלת כמויות אדירות של אוכל, רק אחרי עשרה ימים הבן שלה התקשר וסיפר שהוא בגזרה מהיום הראשון של המלחמה. היא מספרת לנו שהיא אמרה לבעלה ש״לבשל זה יותר זול מטיפול פסיכולוגי שהיא צריכה״. ויש הרבה נשים כמוה וכמו שירי שהבנים מגוייסים ואין ביניהם שום קשר ואין להם מושג מה קורה איתם והבישול עבורן הוא סוג של תרפיה, יש הרגשה שצריכים אותך, ואפשר לראות שהן עושות את זה עם כל כך הרבה אהבה, תשומת לב ורגישות. יש לנו מתנדבת עם שלושה בנים לוחמים, היא מרצה באוניברסיטה בשנת שבתון שלה היא התנדבה להיות בית קולט.
היום אנשים מאוד מפרגנים לנו, מנהלות הקבוצה, הם מעריכים את עבודת הצוות שנעשתה כאן. יש בגדרה ובסביבה עוד כמה יוזמות של בישול למען חיילים אבל הרבה מבשלים ומבשלות מעדיפים לבשל עבורנו בגלל הסדר והארגון שיצרנו ממש מההתחלה, בגלל הבטחון שהמנות שהם מבשלים אכן מגיעות לבסיסים ולא נזרקות או מתקלקלות בדרך.

ספרי לי קצת עלייך ועל החברות, מה אתן עושות בחיים?
רעות: ״אנחנו ארבע נשים חזקות, עוצמתיות, אמהות, שכל אחת תותחית בתחום שלה, ועובדות ביחד נטו כדי לתרום.״ אומרת רעות וממשיכה לספר בהתלהבות: ״בחיים המקצועיים שירי בן שפר פישמן היא ראש צוות פיתוח חטיבה טכנולוגית בבנק הפועלים, מיכל ירון מנהלת בהייטק בתחום הביוטכנולוגיה, קרן סדרינס היא בעלת עסק בתחום התעסוקה, ואני הייתי בשנים האחרונות מחנכת של ילדי ASD בבית ספר לחינוך מיוחד והיום אני מנתחת התנהגות במשרד החינוך.
לכל אחת מאיתנו יש בן זוג, משפחה וחיים מאתגרים לא פחות – לשירי יש בן לוחם שהיא לא ראתה כבר שלושה שבועות מתחילת המלחמה, לקרן ומיכל יש ילדים קטנים שנמצאים מחוץ למסגרות כבר למעלה מחודש, קרן היא עצמאית והיא לא יודעת מה ילד יום בעסק שלה ומיכל קיבלה קידום בעבודה בשבוע האחרון והיא צריכה לפעול בכמה חזיתות.״

למרות הזמן הצפוף והמטלות הרבות שלהן, הן לא מוותרות וממשיכות לנהל את היוזמה המבורכת הזאת שאמנם, החלה כחמ״ל ארוחות חמות לחיילי צה״ל, אך מהר מאוד התברר שהתרומה שלהן היא לא רק עבור החיילים אלא גם תרומה לקהילה.

רעות, תסבירי איך החמ״ל הוא גם שירות לקהילה?
רעות: ״כשאנשים הגיעו אלינו עם המנות שלהם הם פרקו את מה שיש להם בלב ואנחנו הקשבנו ועטפנו אותם. הבנו שהצורך הוא חברתי לא פחות מאשר דאגה לחיילים. לכל מי שבא והביא איתו משהו נתנו הרגשה שהוא חלק מאיתנו, הקשבנו לו והבנו את הקושי העומד בפניו.
היחס שלנו לעניין הוא כמו שירות לקוחות של חברה. מהיום השני ביקשנו מהם לצלם את עצמם מבשלים או עם הארוחה ביד ושיהיה למצגת בסוף המלחמה. בהתחלה התביישו, והיום כל סוף יום יש סרטון עם כל התמונות שנשלחו והוא עלה קבוצת הוואטס של החמ”ל, אנשים באים אלינו עם דמעות: ׳טוב שהוצאת אותי מהבית׳, ׳זאת פעם ראשונה שאני יוצאת מהבית אחרי שבועיים׳ אחרת אומרת ׳אני לא יודעת לבשל אבל יודעת לנהוג ואני יכולה לשנע את האוכל ברכב שלי׳.״ וקרן מוסיפה: ״אנחנו מנהלות כאן מערך אדיר המתנהל על בסיס ערכים של קהילתיות, אנחנו נותנים בית למתנדבים ולמתנדבות.״

המלחמה ממשיכה, החיילים בשטח רוצים לטעום טעם של בית, יש מפונים רבים מהדרום ותושבים מהצפון שמתחילים להצטרף אליהם. איך העסק הזה מצליח לייצר כל כך הרבה אוכל מבושל?
קרן: ״אנחנו מגייסות תרומות כל העת ובכסף מספקים למבשלות מזון יבש, בשר וירקות. כבעלת עסק שעובדת מול חברות וארגונים רבים הצלחתי לרתום חברות גדולות להצלחת המיזם. חברות וארגונים תרמו אלפי שקלים, מפעלי מזון, בשר ואיגוד הירקנים באיזור נתנו כל מה שיכלו לתת בתחילת המלחמה. אחרי שנכנס הכסף לקופה, הצעתי לכל מי שתרם סחורה בהתחלה לרכוש ממנו סחורה בהנחה משמעותית או במחיר עלות. כדי שעסק ימשיך לעבוד ונוכל להמשיך לבשל פתחנו חשבון פייבוקס וכל אחד יוכל לתרום ככל יכולתו.

ועד מתי את צופה שהעסק הזה יעבוד?
״החמ״ל עובד לפי הצרכים שעולים והוא נבחן בכל שבוע מחדש. מבחינתנו כל עוד יש כסף בקופה ויש דרישה מצד הבסיסים השונים אנחנו נמשיך לפעול. ברגע שזה יפסיק כל הסכום שנשאר בקופה יתרם למקום אחר״.

יצרתן מפעל רציני שיצר בתקופה קצרה מאוד למעלה מ-20,000 מנות ליחידות ובסיסי צה״ל – זה דבר שראוי להערכה רבה.
רעות מחייכת: ״היום, אנשים חושבים שאנחנו עסק ושואלים אותנו כמה זה עולה, אנחנו מספרות להם שיש לנו מבשלות והן עושות את זה באהבה. אין לנו תעודת כשרות, למי שמחפש תעודה אנחנו מספרות על הנשים המבשלות את הארוחות אצלן בבית באהבה, חלקן דתיות שמקפידות על כשרות וגם כותבות על המנה שהיא כשרה.

אנחנו משתדלות להיענות לכל הצרכים שמבקשים מאיתנו: יש לנו מנות ללא גלוטן, מנות צמחוניות, צמחונית עשירה, קיבלנו תרומה של קציצות טבעוניות אז יש גם מנה טבעונית. יש לנו גנן טבעוני שאמר ״תגידו לי מה להכין ואני מכין״.

לרדת לפרטים ולהקפיד עליהם זאת הייחודיות שלנו. אנחנו מבקשות לאפות עוגות פרווה, שיתאימו גם מהבחינה של הכשרות וגם מבחינת השינוע – כי עוגות חלביות עלולות להתקלקל בדרך. אנחנו מודעות לצורך של החיילים בארוחות בריאות ומותאמות לכל אחד. האוכל שאנחנו מספקות הוא אוכל חם, מנחם ומגוון שמורכב ממנות עיקריות, סלטים וקינוחים, ותמיד תמיד יהיו בחבילות גם ממתקים – לפינוק.
גם החמ״ל של גן יבנה, שזה ישוב חזק, חבר אלינו בגלל שהוא יודע שאנחנו מסודרות. הרבה מבשלות אוהבות לעבוד איתנו כי הן מרגישות שאנחנו אכפתיות ונוהגות בהם בכבוד. אנחנו לא עובדות בלחץ וגם המנות מגיעות ליעדן ולא נזרקות חס וחלילה, אנחנו גם מעניקות יחס מכבד לכל התורמים.

לצערי, אנחנו לא מצליחות להיענות לכולם, אנחנו לא מספיקות לתת מענה לכל הפניות, אבל אנחנו מאוד משתדלות. יש יחידות קבועות ויש משתנות. הקשר שלנו עם היחידות שאימצנו התהדק, וכשאנחנו שומעות שחייל נהרג ביחידה שהאכלנו אנחנו לוקחות את זה קשה מאוד.״

אני נפעמת מהעוצמה של הנשים המדהימות שפגשתי בגדרה. רעות, שירי, קרן ומיכל הנהדרות – ארבע נשים שכל אחת מהן היא אישה מוכשרת בטירוף, יוצרות ביחד מפלצת תעשייתית המושתתת על רוח ההתנדבות של תושבי גדרה, הסביבה ושל כל עם ישראל.

סטמפה מצדיעה להן וכדי לסייע להן למען חיילי צבא הגנה לישראל, אני מפרסמת כאן את הקישור לפייבוקס של הקבוצה המדהימה הזאת קבוצת “חמ”ל אוכל חם גדרה”
לחצי להצטרפות לקבוצה:    https://payboxapp.page.link/R8CBeX9GKvoEJgdt6

השימוש ב-PayBox חינם!
מחכים לך 💙

כתבה: מתי גילעד.   צילום: מתי גילעד ותמונות ששיתפו בקבוצת הווצאפ של החמ״ל.

יש לך סיפור מעניין שאת רוצה לשתף,
או שאת מכירה אישה עם סיפור שווה?

 

השאירי פרטים ונחזור אלייך

הדוא"ל שלנו

stampa-mag@gmail.com

Scroll to Top